Home
  education - חינוך





על שני שירים של יהודה עמיחי


רות ריס, סמינר אורנים


כל העולם עוגה מתוקה. ‏1
אמי אפתה לי את כל העולם. ‏2

הדמיון בין 'אמי אפתה לי את כל העולם' (פורסם ב'עכשיו ובימים האחרים', ‏1955) לבין
שיר הילדים 'כל העולם עוגה מתוקה' (פורסם ב-‏1978) מרוכז בשתי מטאפורות: 'אמי אפתה
לי את כל העולם בעוגות מתוקות' ו'כל העולם עוגה מתוקה'. בשני השירים מופיעות
מטאפורות נוספות מתחום האפייה.
עם זאת שני השירים שונים מאוד זה מזה באווירתם ובעולם שהם מעמידים: בשיר הילדים יש
עולם שלם, חמים, תמים, עליז ופרוע במקצת, יש היסחפות של שמחה. ואילו בשיר הראשון יש
קרע, יש התנכרות, יש זרות ועצבות.
נראה, כי סוד ההבדל טמון בנקודת התצפית של המשורר: ב'כל העולם עוגה מתוקה' המשורר
צופה אל עבר רחוק של ילדות, ואילו ב'אמי אפתה לי את כל העולם' יש הסתכלות ל"עכשיו"
של האדם המבוגר.
הראשון הוא שיר ילדים, ואילו השני הוא שירו של אדם מבוגר, מפוכח, שיש לו זכרונות
מתוקים, אבל במציאות העכשווית שלו "כל הצפורים הנדירות ויפות הנוצה נסות ממני".

'כל העולם עוגה מתוקה'
השיר מפתח באופן עקבי מטאפורה אחת משורשרת: "השמש ביצה... השמים חלב, העננים קמח...
הירח חמאה..." וכו'. הנוף מוצג כמחסן של מצרכים לאפייה והרוח בוחשת ובוחשת. את רחש
הבחישה אנו שומעים באליטרציה שבשורה זו, אליטרציה הנמשכת מהשורות הקודמות. הילד
הוא חלק אינטגרלי פעיל, שמח ודינמי בעולם - "כל העולם" הוא עולמו של הילד. הילד
משתתף עם הרוח בהפיכת העולם לעוגה מתוקה. יש שיתוף פעולה וזהות בין הילד לבין
הסובב אותו.

הכול נאמר בהווה, עכשיו, הכול ברור, בטוח - "השמש ביצה גדולה וצהובה", "השמים חלב"
וכו'. יש הרבה פעילות - "הרוח בוחשת ובוחשת, ודדי עוזר לה קצת לעשות עוגה מכל
העולם". מעל לכול ישנה העשייה הגדולה. השורה האחרונה מסכמת - "כל העולם עוגה
מתוקה". "כל העולם עוגה מתוקה" - ההדגשה על עיצורים בעלי צליל זהה כ.ג.ק - הכול
מקשה אחת. העולם ביד הילד הוא כחומר ביד היוצר, או ליתר דיוק: הוא עוזר קצת לדברים
שהיו קורים גם בלעדיו, אך הוא מרגיש כשותף פעיל, כמו ילד העוזר לאמו באפייה.

'אמי אפתה לי את כל העולם'
בשיר 'אמי אפתה לי את כל העולם' ישנה התפתחות מעבר שכולו טוב ומתוק אל ההווה
שכולו סטטיות ועצבות.
בארבע השורות הראשונות של השיר מופיעות אמו ואהובתו של המשורר בתפקיד המזכיר את
הילד ב'כל העולם עוגה מתוקה': לא רק עוגות מתוקות וצימוקים יש בהן, אלא גם פעילות
ודינמיות - "אמי אפתה לי את כל העולם", "אהובתי מלאה לי את חלוני בצימוקי כוכבים".

אך בעוד שבשיר הקודם היה הילד הפעיל, הרי כאן עושים לו ולמענו דברים ('אפתה לי',
'מלאה את חלוני'). המהלך הפסיבי הזה יתעצם וילך בהמשך השיר, 'כשהגעגועים סגורים בי...'
'וכשהציפורים הנדירות ויפות הנוצה נסות ממני').

בשורה החמישית חל המעבר אל ההווה ו"הגעגועים סגורים בי כבועות אויר", אל המציאות
העכשווית. כאן הכול משתנה, התהליך שבשיר הוא של הידרדרות, תהליך הדרגתי של השללה:

א. העוגה הופכת ללחם יותר פרוזאי, פחות מתוק, פחות חגיגי.

ב. בעוד שבעבר היה העולם (כמו ב'כל העולם עוגה מתוקה') עשוי עוגות וצימוקים, מקשה
אחת כולו, בהווה הקרום של הלחם כולא את הגעגועים, חוסם את המשורר מהעולם הסובב
אותו. "מבחוץ אני חלק ושקט וחום" ו"העולם אוהב אותי" - אך מה עם הפנים? הוא מתייבש:
"אך שערי עצוב כגומא בביצה המתייבשת והולכת". "הצפרים יפות הנוצה", סמל לעולם
הפנטאסיה הילדותית, מתרחקות מהמבוגר.

ג. שלא כמו בשיר הילדים שבו דדי, הילד, עוזר לרוח לבחוש את העולם, הרי כאן המשורר
הוא פסיבי. אפילו בארבע השורות הראשונות, כפי שראינו, היו אלה אמו ואהובתו שעשו
דברים למענו.

מהשורה החמישית פוסקים פעלים אקטיביים כמעט לגמרי. למשורר קורים דברים והוא סטטי
לגמרי: "הגעגועים סגורים בי", ואחר כך מופיעים משפטים שמניים, שאין בהם לא פועל ולא
פעילות: "מבחוץ אני חלק ושקט וחום", "אך שערי עצוב כגומא".

הפעלים האקטיביים (להוציא שורה שמונה שעליה נדון בהמשך) כולם שלילה: "בביצה
המתייבשת" "הצפורים הנדירות... נסות ממני".

מעניין לציין, שבמחצית השנייה של השיר משתנה כל המהלך: המשורר הוא נקודה סטטית
שבמחצית הראשונה של השיר עושים לו דברים ובמחצית השנייה של השיר נסים ממנו.
בייחוד מעניינת השורה השמינית שבשיר - מדוע אומר המשורר כי "העולם אוהב אותי"? לא
בגלל עובדת היותו כלפי חוץ חלק ושקט וחום? מה טיבה של אהבה זו של העולם? אין לה
ולמשורר ולא כלום "אך שערי עצוב"... וכו'.

ד. ההתגמדות מתבטאת גם בהצטמצמות מבחינת המקום: בתחילה העולם הוא עוגה (וזהו בעצם
עדיין עולמו של הילד). אחר כך חלון, ואילו בשורות ‏6‎-5 כבר אין סביבה קרובה, יש רק
הסתכלות פנימה - "והגעגועים סגורים בי כבועות אוויר". ובחוץ - "כל הצפורים הנדירות
ויפות הנוצה נסות ממני". מבפנים געגועים שאינם אלא בועות, ומבחוץ עולם שלכאורה אוהב
אותי, ולאמיתו של דבר נס ממני.
גם אצל ביאליק ב"ספיח" וגם אצל עמיחי בשיר "אמי אפתה לי את כל העולם" ישנו עולם
שלם ושמח, עולם שרב בו הזוהר ורבה בו המתיקות, עולם ילדות שהוא 'המהדורה הראשונה',
ואילו הבגרות היא קודרת ומשמימה; אצל ביאליק - היטלטלות אין סופית בדרך חולית חסרת
תכלית, אצל עמיחי - הביצה המתייבשת והולכת.

הצעות למורה בכיתה
א. צמד השירים של יהודה עמיחי יכול לשמש דגם לצמדי שירים דומים מאת משוררים שכתבו
הן לילדים והן למבוגרים (ביאליק, שלונסקי, לאה גולדברג, אלתרמן ואחרים). לא חייב
להיות דמיון בנושא השיר כמו בדוגמה שהבאתי, אפשר לצאת מנקודות מוצא שונות, למשל,
אמצעים פיגורטיביים בשיר ילדים ובשיר למבוגרים של אותו משורר. (שימוש במטאפורות
בשירה לירית לעומת שימוש בדמויים בשירה לילדים, אירוניה לעומת הומור ועוד).

ב. ניתן לעמוד על סימני הזהות של המשורר (במקרה שלנו יהודה עמיחי) על פי שני השירים
שקראנו.
כדאי שהתלמידים יכירו שירים נוספים משל המשורר שעוסקים בו, וידונו בשאלות: מה
עולמו של המשורר? במה שונה המוקד הריגושי בשני השירים, ומדוע? איזה שיר מדבר אל
לבנו יותר? לכאורה השירים דומים, האמנם? האם יש ייחודיות לשיר ילדים?

הערות שוליים
יהודה עמיחי, "הזנב השמן של הנומה", שוקן, ‏1978, עמ' 79.
.1
(השיר אינו מובא במאמר מאחר ובעלי הזכויות לא נתנו את רשותם לפרסמו).
יהודה עמיחי, "שירים", שוקן, תשכ"ג, עמ' 12.
.2
(השיר אינו מובא במאמר מאחר ובעלי הזכויות לא נתנו את רשותם לפרסמו).