education - חינוך  


שירים וסיפורים

 
כשקוראים שירים, אפשר להיעזר ברעיונות מתוך לקרוא שיר.
כשקוראים סיפורים, אפשר להיעזר ברעיונות מתוך לקרוא סיפור.

קריאה של יצירות ספרות מתקופות שונות ומסוגות שונות;
התייחסות פרשנית להיבטיהן הרגשיים, האסתטיים והחברתיים-תרבותיים -
הישג נדרש 6 מתוך "הישגים נדרשים בחינוך הלשוני"

הבית של אלף המראות, סיפור עם מפקיסטן
המראה, סיפור עם מקוריאה
שני הידידים, סיפור עממי
אקו ונרקיס, סיפור מהמיתולוגיה היוונית
אל לו לאדם לראות את פניו שלו, רשימה, פרננדו פסואה
אם מישהו היה רואה, שיר, יהודה אטלס
הילד בראי, שיר, שולמית הראבן
תמונה, שיר, שושנה יובל
המראה, שיר אדמונד בורק, תרגום: איריס ישי
בלי מראה, שיר, שלומית כהן-אסיף
הגדי המתהדר, שיר, אנדה עמיר- פינקרפלד
הראי, שיר, פארוק מואסי




הבית של אלף המראות  סיפור עם מפקיסטן


בכפר קטן היה בית שנודע בשם "הבית של אלף המראות".
כלב, קטן ושמח, שמע על הבית הזה והחליט לבקר בו.
הוא דילג בשמחה על המדרגות עד שהגיע לשער הכניסה.
כשהביט מבעד לפתח הבית, הוא זקר את אוזניו וכשכש בזנבו במהירות.
להפתעתו הרבה, הוא מצא את עצמו מתבונן על 1000 כלבלבים שמחים אחרים,
המכשכשים בזנבותיהם במהירות ממש כמוהו. הוא חייך חיוך גדול ונענה ב- 1000
חיוכים גדולים, חמים וידידותיים כמו החיוך שלו.
כשעזב את הבית, הוא חשב לעצמו: "איזה מקום נפלא. אחזור ואבקר בו לעתים קרובות".
באותו כפר, כלב קטן אחר, שלא היה כל כך מאושר כמו הכלב הראשון,
החליט, גם הוא, לבקר בבית הזה.
באטיות טיפס על המדרגות והרכין את ראשו כשהתבונן
דרך הדלת. כשראה 1000 כלבים לא-חברותיים מתבוננים בו בחזרה, הוא נהם
עליהם. הוא נבהל כש- 1000 כלבים קטנים נהמו עליו בתשובה.
כשעזב - הוא חשב לעצמו, "איזה מקום נורא. לעולם לא אחזור לבקר בו."

תרגמה מאנגלית: שרית רביד
הסיפור באנגלית:  The House of 1000 Mirrors  
הערה: יש הסוברים שזה סיפור עם יפני ויש הסוברים שהסיפור מפקיסטן.


התייחסות לסיפור בקבוצת הדיון




המראה  סיפור עם מקוריאה


לפני הרבה זמן, איש צעיר ומשכיל נסע לעיר הבירה סיאול, כדי לעמוד בבחינות לשירות
הציבורי.
יום אחד הוא נכנס לחנות גדולה והסתובב בין הדוכנים השונים. פתאום הוא ראה חפץ קטן מנצנץ. הוא בחן את החפץ מקרוב, והופתע לראות את פניו משתקפות אליו מן החפץ הזה.
הוא זכר שלעתים תכופות ראה את פניו משתקפות מכיור הרחצה, מעוותות קצת, אבל
הוא מעולם לא ראה חפץ מסתורי כזה שממנו משתקפות פניו בבהירות כזו.
לאחר שנבחן, הוא חזר לביתו בכפר הקטן ובכיסו המראה הקטנה שרכש.
בביתו הוא לא הראה אותה לאיש, אפילו לא לבני משפחתו. הוא הניח את המראה במגרה, והיה מציץ בה בכל בוקר בהיחבא. אבל, יום אחד, אשתו ראתה שהוא מתנהג בצורה משונה: מוציא משהו מהמגרה, נועץ בו מבטים, מחייך אליו ו…מחזיר אותו למגרה.
היא הסתקרנה מאוד ורצתה לגלות למי הוא מחייך. ואז, כשבעלה לא היה בבית, היא פתחה את המגרה ומצאה את החפץ הקטן והמבריק. היא התבוננה בו ובחנה אותו.
פתאום - נרתעה לאחור, מבוהלת בשל דמות שראתה בו. היא לא האמינה למראה עיניה וחשבה, "אולי אני מדמיינת דברים?" היא הציצה שוב בחפץ, והאישה היפה שוב הייתה שם. הפעם האישה היפה נראתה נרגזת. רגשות של קנאה וכעס הציפו אותה והיא לקחה את המראה ומיהרה אל חמותה (אם בעלה).
"אמא יקרה, בעלי חזר הביתה מסיאול עם פילגש צעירה!" אמרה ופרצה בבכי.
החמות לא האמינה שבנה הביא אישה אחרת. "בטח יש כאן טעות. איפה האישה עכשיו?"
כלתה מסרה לה את הראי. החמות קירבה את החפץ אל פניה וראתה מולה אישה זקנה ומקומטת מתבוננת בה. "יקירתי, איפה הפילגש הצעירה שדיברת עליה? אני רואה כאן את סבתא מהכפר הסמוך, שבאה לבקר אותנו!"
בינתיים, חמיה (אבי בעלה) ששמע, מאגף הנשים, את השיחה הקולנית בין השתיים, רצה לדעת מה קורה. הוא לקח את המראה, התבונן בה זמן מה וחשב לעצמו: "איזו אישה זקנה? איזו אישה צעירה ויפה?"… הוא ראה שם איש זקן מאוד ששערו אפור.
לפתע הוא כרע על ברכיו ושאל את המראה באדיבות רבה: "אבי המנוח, איזה צער החזיר את הרוח שלך אלינו? האם עשיתי דבר שהטריד את מנוחתך?" והשתחווה אל הדמות שבמראה שוב ושוב.
הכלה נדהמה מכל מה שקרה. היא הייתה יכולה להישבע שהיא ראתה במראה אישה צעירה ויפה. ומה עשה חמיה? נבוכה ומבולבלת לקחה בחזרה את החפץ והסתכלה בו שוב. לא היה לה כל ספק - הפילגש הצעירה הופיעה שם שוב. האישה הצעירה נזפה בפילגש שלבשה בכל פעם תחפושת אחרת, והפילגש חיקתה אותה, העוותה את פניה וכיווצה את שפתיה ממש כמוה.
כעסה של האישה הצעירה גבר יותר ויותר, ובסופו של דבר זרקה בכוח את החפץ על הרצפה ו…המראה התנפצה לרסיסים.

תרגמה מאנגלית: שרית רביד
הסיפור באנגלית: The Looking Glass


קראו בקבוצת הדיון את תגובות התלמידים לסיפור:
* תום עדי ודניאל





שני הידידים  סיפור עממי

היה היו שני ידידים טובים. במשך השנים התרחקו זה מזה.
האחד עלה לגדולה, התעשר וקנה שדות וכרמים, ואילו האחר נשאר עני מרוד.
יום אחד פגש העני את ידידו שהתעשר, אך העשיר לא בירך אותו לשלום.
פעמים רבות אחר כך, כשנפגשו זה בזה, התעלם העשיר מן העני.
באחד הימים חלה העשיר ונותר לבדו בביתו. ראה בעד החלון את ידיד נעוריו וקרא אליו:
"מה שלומך, ידיד? אולי תעלה אלי לשתות כוס קפה?"
השתומם העני על חביבות העשיר, ובכל זאת עלה אליו.
כשישב העני ליד החולה, הבין מדוע הזמין אותו, והחליט ללמד את ידידו לקח.
אמר העני לעשיר: "ידידי, הבט נא דרך שמשת החלון, מה אתה רואה?"
"המון אנשים, נשים וטף העוברים ברחוב."
"ועכשיו, מה אתה רואה?" שאל העני והחזיק לפניו ראי.
"רק את עצמי אני רואה," השיב העשיר.
"כן" אמר העני, "כאשר הזכוכית מצופה כסף, האדם רואה רק את עצמו."


מתוך: אוצרו של אבא, מאה סיפורים וסיפור מפי יהודי ספרד, (תשמ"ט), בעריכת תמר אלכסנדר ודב נוי,
משגב, ירושלים.
* גירסה נוספת לסיפור ראו בביליוגרפיה:המראה


קראו בקבוצת הדיון את תגובות התלמידים לסיפור:
* כרמית ודורין
* אתי עזרי





אקו ונרקיס  סיפור מהמיתולוגיה היוונית

אֶקוֹ הייתה נימפה‎1 יפהפייה, חובבת חורשות וגבעות, ועיקר עיסוקה היה שעשועי יער. היא הייתה אהובה על דיאנה ואחת מבנות לווייתה בצאתה לציד. אך הייתה לאקו חולשה אחת: היא אהבה לדבר, ובין אם בשיחת רעים או בוויכוח, התעקשה לקיים בידה את זכות המילה האחרונה. יום אחד, כשיוּנוֹ‎2 עקבה אחר בעלה זֵיאוּס, אשר לבה אמר לה שהוא מבלה בנעימים עם הנימפות, הצליחה אקו בשטף לשונה לעכב את האֵלָה בדרכה ולהניח לנימפות שהות להימלט. כשהתגלה הדבר ליונו, היא חרצה את משפטה של אקו באלה המילים: "מעתה ואילך, לשון זו, שבה היתלת בי, לא תשמש אותך אלא למטרה החביבה עלייך כל כך - להשיב תשובה. אמנם תקיימי בידך את זכות המילה האחרונה, אך לפתוח בדיבור לא תהיי מסוגלת לעולם".
יום אחד ראתה נימפה זו את נרקיס, העלם יפה התואר, בעת שיצא לצוד בהרים. היא התאהבה בו ושמרה את צעדיו. מה נכספה לצודד את לבו במתק לשון ולגלגל עמו שיחה! אלא שהדבר נבצר ממנה. על כן חיכתה בקוצר רוח, תשובתה מזומנת עמה, שידבר הוא תחילה. יום אחד, בעת שהעלם נפרד מיתר החבורה והרים קולו בצעקה: "מי כאן?" ענתה אקו: "כאן." נרקיס הביט סביבו, וכשלא ראה איש קרא ואמר: "בואי;" ואקו ענתה: "בואי." נרקיס קרא שוב: "למה את מתחמקת ממני?" ואקו החזירה לו באותה לשון עצמה. "הבה ונתראה," אמר העלם. והנערה ענתה לו בכל לב ובאלה המילים וחשה אליו, נכונה ליפול על צווארו. הצעיר נרתע בצעקה: "הסתלקי! אמוּת ובלבד שלא אתמסר לך!" "אתמסר לך," אמרה לו; אך ללא הועיל. הוא הלך ממנה, והיא פנתה משם להסתיר את עלבונה בנבכי היער. מאז ואלך חייתה במערות ובין צוקים. אבריה קמלו מיגון, בשרה צמק, עצמותיה היו לסלעים, ולבד מקולה לא נותר ממנה דבר. ובקולה זה היא עדיין מוכנה ומזומנה להיענות לכל דורש ולהנציח את תביעתה הישנה - לקיים בידה את זכות המילה האחרונה.
אולם בכך לא מיצה נרקיס את אכזריותו; גם ליתר הנימפות הוא פנה עורף כפי שנהג באקו האומללה. עלמה אחת, שקיוותה לשווא לכבוש את ליבו, שטחה תפילה, כי יום יבוא והוא ילמד על בשרו מהי אהבה המושבת ריקם. אלת הנקמה שמעה ונעתרה לתפילתה.
הייתה ברֵכה אחת, מימיה צלולים ועינם כעין הכסף. הרועים לא נהגו אליה את עדריהם, עִזֵי ההר וחיות היער לא רבצו על גדותיה ושלכת עלים וענפים לא השחיתה את חלקת פניה. העשב צמח סביבה רענן, והסלעים סוככו עליה מן השמש. לכאן הזדמן העלם יום בהיר אחד, עייף, מן הציד, משולהב וצמא. הוא גחן לשתות וראה את צלמו במים; הוא הביט משתאה בעיניים הבורקות הללו, במחלפות השֵׂער, המסתלסלות כתלתלי בכחוס ‎3 או אפולו, בלחיים המתעגלות, בצוואר השנהב, בשפתיים הפשוקות בסגולת החוסן והבריאות, הקורנת מן הדמות כולה. הוא הושיט את שפתיו לקטוף נשיקה; הוא פשט זרועותיו מטה לחבק את מושא אהבתו. אך מן המגע חמק זה ונעלם על מנת לשוב כעבור רגע ולחדש את המקסם. נרקיס לא היה מסוגל למוש מן המקום. כל מחשבת אוכל או מנוחה הייתה רחוקה מדעתו בעת שהשתהה על שפת הברכה, מתבונן בעצמו. דמעותיו זלגו המימה והרעידו את צלם בבואתו. כשראה אותו מתרחק הזדעק: "אנא, הישאר! אם נאסר עלי לגעת בך, לפחות הנח לי להביט בך." במילים אלה, היוצאות מן הלב הוסיף וליבה את השלהבת שאכלה בו. לאט-לאט נמוגו סומק לחייו, חוסנו ויופיו, אשר כה הקסימו לפנים את הנימפה אקו. אבל אקו לא משה מצדו, וכשזעק "אויה! אויה!" ענתה אחריו כהד. הוא כלה באהבתו, עד שמת, ובעת מסעו האחרון בנהר סטיקס השתופף צלו מעל דופן הסירה והעיף מבט אחרון בבבואתו שבמים. הנימפות קוננו עליו, במיוחד נימפות המים; הן טפחו על ליבן, וכמוהן עשתה גם אקו. הן ערמו עצים למדורה וביקשו לשרוף את גופתו, אלא שחיפשו ולא מצאוה. במקומה צמח פרח, שתוכו ארגמן ועלי כותרתו לבנים, הוא הנרקיס הנושא את שמו ומנציח את זכרו.

תרגמה: ליאורה הרציג
בתוך: מגוון, מקראה לספרות לכיתה ט' בבית הספר הכללי, משרד החינוך והתרבות,
המינהל הפדגוגי, האגף לתכניות לימודים, תשנ"ד, עמ' 267 - 268.


אפשר לקרוא את הסיפור על נרקיס באתר הבא: http://www.bd.co.kr/pcbd/narcissus/story.htm

1. נימפה: כך נקראו במיתולוגיה היוונית אלילות המים, העצים וההרים. הן מתוארות בדמות נערות יפהפיות.
2. יונו: מלכת האלים, אשתו של זיאוס, המסמלת את הרעיה והאם האידיאלית.
3. בכחוס: אל היין והפריון אצל הרומאים. היוונים קראו לו דיוניסוס.






אל לו לאדם לראות את פניו שלו פרננדו פסואה

פסואה הוא משורר פורטוגלי (1888-1935). ספר האי-נחת מכיל קטעים של תיאורים, סיפורים, הרהורים פילוסופיים ומחשבות על ספרות ואמנות ועל נפש האדם. פסואה מתבונן פנימה אל נפשו וכותב. הנה מה שכתב על מראה:

444. 
אל לו לאדם לראות את פניו שלו. זהו הדבר הנורא ביותר. הטבע נתן לו את מתת אי-היכולת לראות אותם, כפי שלא ניתן לו לראות את עיניו שלו. רק במימי הנהרות והאגמים יכול היה לראות את פניו. ואפילו התנוחה שהיה עליו לאמץ היתה סמלית. היה עליו להתכופף, להשפיל את עצמו כדי לבצע את מעשה ההשפלה שבראיית עצמו. בורא המראה הרעיל את נפש האדם.

בתוך: ספר האי-נחת, הוצאת בבל, 2000 (עמ' 437 - 438).




אִם מִישֶׁהוּ הָיָה רוֹאֶה יהודה אטלס
אִם מִישֶׁהוּ הָיָה רוֹאֶה
אֵיזֶה פַּרְצוּפִים אֲנִי עוֹשֶׂה
לִפְנֵי הָרְאִי
כְּשֶׁאֲנִי לְבַדִּי
בַּחֶדֶר,
בֶּטַח הָיָה חוֹשֵׁב
שֶׁמַשֶׁהוּ אִתּי לֹא בְּסֵדֶר.

בתוך: והילד הזה הוא אני, כתר (1997) 1991.




הַיֶלֶד בָּרְאִי  שולמית הראבן

אֲנִי נִגָּשׁ לָרְאִי וְרוֹאֶה בָּרְאִי אֶת כֻּלִי.
אֲנִי צוֹחֵק בָּרְאִי וְהַיֶלֶד צוֹחֵק שָׁם מוּלִי.
אֲנִי בּוֹכֶה בָּרְאִי, אָז הַיֶלֶד בּוֹכֶה לְמוּלִי.

מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, הַיֶלֶד עוֹשֶׂה שָׁם מִיָּד:
אֲנִי מֵרִים אֶת הַיָּד וְהַיֶלֶד מֵרִים אֶת הַיָּד,
אֲנִי בּוֹעֵט בַּכַּדוּר וְגַם הוּא בּוֹעֵט בּוֹ מִיָּד.

פַּעַם מָצָאתִי פַּרְפָּר, נוֹרָא מְיֻחָד, אֲפַרְפַּר,
וְהַיֶּלֶד שֶׁבָּרְאִי הֶרְאָה לִי בְּדִיוּק אֶת אוֹתוֹ הַפַּרְפָּר.

לִפְעָמִים זֶה נִמְאָס לִי מְאֹד, לִפְעָמִים אֲנִי מְבַקֵשׁ
שֶׁהַיֶלֶד הַזֶה בָּרְאִי לֹא תָּמִיד כָּל כָּךְ יִתְעַקֵשׁ.
שֶׁפַּעַם אַחַת וִיחִידָה יִקְרֶה מַשֶׁהוּ מְיֻחָד:
שֶׁאֲנִי אָרִים אֶת הָרֶגֶל, וְהוּא יָרִים אֶת הַיָד,
שֶׁאֲנִי אַרְאֶה לוֹ פַּרְפָּר, וְהוּא יַרְאֶה לִי חַרְגוֹל,
שֶׁאֲנִי אֶמְסֹר לוֹ כַּדוּר וְהוּא יַכְנִיס אֶת הַגּוֹל.

הַיֶּלֶד הַזֶּה בָּרְאִי לֹא מֵבִין מָה אֲנִי מְדַבֵּר,
הַיֶּלֶד הַזֶּה בָּרְאִי לְגַמְרֵי אֵינֶּנוּ חָבֵר.
אֲנִי מֵרִים אֶת הַיָד, אָז הוּא מֵרִים אֶת הַיָד.
אֲנִי עוֹשֶׂה פַּרְצוּף, אָז הוא עוֹשֶׂה לִי פַּרְצוּף.
אוּף!


בתוך: אני אוהב להריח, ספרית פועלים, 1976.
אחרי קריאת השיר כדאי להכיר את השיר הסנאי וחברו.




תְּמוּנָה שושנה יובל

לְכָל יֶלֶד
יֵש בַּבַּיִת תְּמוּנָה
שֶׁהוּא אוֹהֵב הֲכִי.

אָרְנָה הַקְּטַנָה
אוֹהֶבֶת אֶת הַתְּמוּנָה
הַמִּשְׁתַּקֶפֶת בָּרְאִי.

הִיא מִסְתַּכֶּלֶת
שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת
וְצוֹחֶקֶת לַתְּמוּנָה בָּרְאִי.

וַאֲנָחְנוּ לֹא יוֹדְעִים -
אִם הִיא יוֹדַעַת שֶׁזוֹ הִיא.

בתוך: אני אגיד אותך, כתר, 1977



המראה
אדמונד בורק
תרגמה: איריס ישי

הסתכלתי במראה
ומי אלי ניבט?
האיש הזה אינו אני
ניצב שם זר מוחלט.

כי בבירור צעיר אני
וחצי- משקלי
בהשוואה לפני הזר
הנשקפות מולי.

הו, היכן אותן מראות
נאמנות-תמונה
כמו אלה שאותן יצרו
לפני שלושים שנה?

ודאי תסכימו רבותי
שבדברים נוגסות שיני הזמן
והמראות, גם הן לצערי,
נופלות כיום באיכותן.

קמטים לפתע הופיעו?
את פניכם דאגה בל תקדיר
כי דבר אחד למדתי
והוא ברור ובהיר:

אם פגם שינה בבואתך
והיא אינה כלילת שלמות,
דָרוּש תיקון לה, למראה
כי בה הוא העיוות.

  The Mirror
Edmund Burke (1729-1797), Irish Philosopher

I look in the mirror
And what do I see?
A strange looking person
That cannot be me.

For I am much younger
And not nearly so fat
As that face in the mirror
I am looking at.

Oh, where are the mirrors
That I used to know
Like the ones which were
made thirty years ago?

Now all things have changed
And I'm sure you'll agree
Mirrors are not as good
As they used to be.

So never be concerned
If the wrinkles appear
For one thing I've learned
Which is very clear:

Should your complexion
Be less than perfection,
It is really the mirror
That needs correction.




בְּלִי מַרְאָה שלומית כהן-אסיף

הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ
אֵיךְ הוּא נִרְאֶה.
בַּבַּיִת אֵין לוֹ מַרְאָה.
אֶת עַצְמוֹ לֹא פָּגַשׁ
אֶת עַצְמוֹ לֹא רָאָה.

בתוך: שוק המראות הקטנות, הקיבוץ המאוחד, 1999



הַגְּדִי הַמִּתְהַדֵּר אנדה עמיר- פינקרפלד

עָמַד הַגְּדִי
לִפְנֶי הָרְאֵי,
סֶרֶט קָשַׁר
עַל הַצַּוָאר.
וּמֵתְהַדֵּר וּמִתְגָּאֶה:
כַּמָּה יָפֶה! כַּמָּה נָאֶה!

בָּאוּ גְדָיִים מִכָּל הַכְּפָר,
צָחֲקוּ לַסֶּרֶט עַל הַצַּוָאר,
צָחֲקוּ לַסֶּרֶט,
צָחֲקוּ לַגְּדִי,
עוֹמֵד כִּגְבֶרֶת
לִפְנֵי הָרְאִי.

בתוך:שירי ילדים, דביר, תשל"ד.
* תוכלו לקרוא בפורום מה חושבים תלמידים שקראו את השיר




הראי פארוק מואסי

התבוננתי בראי החלק
לא מצאתי
מישהו על פניו,
אך כאשר בכיתי
    ...
       ..
 .     .
    .
הדמעות התגלגלו
                        מתוכו
(הדמעות אך ורק)

מערבית: פארוק מואסי


 


נקרא על היסודות התאורטיים שעליהם מבוסס האתר נקרא מדברי מורים ותלמידים שטיילו עם מראה נברר את יחסנו למראה ונתאר את המשתקף בה נראה כיצד אמנים מביעים את יחסם למראה נלמד על מראה בתרבויות שונות, בספרות, באגדה ובקולנוע נכיר תופעות הקשורות במראות מסוגים שונים נקרא על מכשירים שיש בהם מראות ונמציא המצאות הקשורות במראות (בהכנה) נפתור חידות ונתנסה במשחקי מראה (בהכנה)
תאריך עדכון אחרון:27/03/2005