Home
  education - חינוך






חופש מצפון ומרי אזרחי



על פי רוב אין קושי להבחין בין מי שאינו מציית לחוק מטעמי מצפון לבין עבריין "רגיל":
האחרון עובר על החוק מסיבות של תועלת פרטית וללא סיוע של עמדות מוסריות כלליות.
קשה יותר להבחין בין מפר החוק מטעמי מצפון לבין מפר החוק מטעמים אידאולוגיים או
פוליטיים. מפר החוק מטעמים אידאולוגיים הוא, למשל, זה הסבור שחוק מסוים הוא רע,
מסוכן או משחית, ומשום כך יש לעשות הכל כדי לבטלו, כולל הפרתו. ואכן, יש המכנים את
כל מפירי החוק מטעמים אידאולגיים בשם "סרבני מצפון". אם אמרנו כי המצפון הוא הגרעין
המוסרי של האדם, וההתנגדות המצפונית היא סירוב לעשות מעשה המקומם אותו - הרי זיהוי
זה נראה רחב מדי: יש אנשים המפירים חוק מטעמים אידאולוגיים ואף מטעמים מוסריים,
שאינם סרבני מצפון. ייתכן שראוי לנהוג גם בהם יחס מיוחד, אולם יחס כזה אינו נדרש
מכוח המחויבות לזכות הבסיסית לחופש המצפון.

קיים ויכוח נוקב בשאלת היקף החובה המוסרית לציית לחוק. אני מקבלת את הטיעון כי יש
מקרים מסוימים, גם בדמוקרטיה, שבהם מותר לאדם לא לציית לחוק. ואף יש לו חובה
מוסרית לא לציירת לו. זו הייתה עמדת העולם במשפטי נירנברג ובמשפט אייכמן: הנאשמים
נשפטו מפני שהייתה להם חובה מוסרית, שבה לא עמדו , לא לחוקק את חוקי הרשע ולא
לציית להם. לא נרחיב כאן בעניין זה; לצרכינו נדגיש, כי לא כל מקרה, שבו אדם טוען
לזכות מוסרית לא לציית לחוק מפני שהחוק הוא בלתי-צודק, אכן מעורר בעיה של חופש
המצפון. יש מקרים רבים שבהם מצב חוקי או מצב פוליטי יכולים להיראות בלתי-צודקים.
אבל חובת העשייה המוטלת על היחיד במסגרתם איננה מעוררת בעיה של חופש המצפון.
לדוגמה: אחת מהצורות הידועות של מרי אזרחי, שעליה נשפטו אנשים וריצו עונשי מאסר,
היא אי תשלום מסים. ההיגיון העומד מאחורי דרך זו של מרי אזרחי הוא סירוב לעזור,
בדרך של מימון, לממשלה הנראית לפרט בלתי-מוסרית. כאן אין עולה בעיה של תביעה מן
האדם להתפשר עם מצפונו באמצעות עשיית מעשה המקומם אותו: איש לא טען עדיין, לפי
מיטב ידיעתי, כי תשלום מסים מנוגד למצפון. דוגמה נוספת, בארץ, היא קיום מפגשים עם
מנהיגי אש"ף בניגוד לחוק האוסר זאת. החוק האוסר מפגשים כאלה בוטל בראשית ‏1993,
והמהלכים מאז הסכם העקרונות, שהושג בין ישראל לבין אש"ף באוסלו, הופכים את הדיון
לאנכרוניסטי. אולם ראוי לזכור שכך היו פני הדברים. אני נמנית עם הסבורים כי חוק זה
הוא חוק רע. יש לי הערכה כלפי המוכנים להפר אותו, ולהסתכן בעונש כל כך. במטרה
להדגים ולהמחיש את מידת הסכנה וחוסר התבונה שבחוק: אולם איני סבורה כי קיום מפגשים
כאלה מהווה הפרה של החוק המבוססת על צו המצפון. איש לא טען, לפי מיטב ידיעתי,
לקיומה של חובה מצפונית להיפגש עם אנשי אש"ף, וכי הדין בסירוב לציית להוראות לצאת
משטחי ארץ ישראל השלמה: ייתכן שיש לסירוב זה צידוק מוסרי, אולם ציווי חוקי לפנות
מקום מסוים אינו יכול להיות מנוגד למצפון.

* מתוך: זכויות האדם והאזרח בישראל, רות גביזון, האוניברסיטה המשודרת - גלי צה"ל,
משרד הביטחון ההוצאה לאור, ‏1994, עמ' ‏50‎-49.