Home
  education - חינוך





עלון ‏7 / 1998

טיפוח מיומנויות קריאה וניתוח של מקורות היסטוריים


חיה רגב

מקורות היסטוריים הם העדויות שעל פיהן מסיק ההיסטוריון על האירועים וההתרחשויות
שאירעו בעבר. עבודת ההיסטוריון מושתתת על בדיקת המקורות, ניתוחם, השוואתם, הסקת
מסקנות, מציאת קשרים וכדומה, ועל סמך כל אלה הוא בונה את תמונת העבר.
עם זאת שילוב מקורות לסוגיהם בהוראת היסטוריה היה נושא לדיון ולוויכוח בין אנשי
החינוך. ד"ר נפתלי זון וד"ר יעקב טורי עוסקים בשאלה זו במאמריהם על "המקור בהוראת
היסטוריה" ‏1 .

ד"ר נפתלי זון מביא טיעונים בעד ונגד השימוש במקור בהוראת היסטוריה. המתנגדים מעלים
טיעונים הקשורים לאבחנות בין מחקר לבין הוראה, לכישורי המורים לעסוק במקורות בצורה
מדעית, בבגרות הרוחנית הנדרשת מן התלמיד ובאילוצים ובמגבלות של הזמן העומד לרשות
המורה. המחייבים שימוש במקורות בהוראת היסטוריה מעלים נימוקים פדגוגים הקשורים
לגיוון ההוראה, להוראה חוויתית, להפעלת הכוח המדמה וכושר הניתוח של התלמידים. אך גם
המצדדים בגישה זו מדברים על שימוש במקורות ללימוד ההיסטוריה ולא בלימוד היסטוריה
על פי מקורות. תפיסה זו באה לידי ביטוי בדבריו של ד"ר מיכאל הנדל: "בראש ובראשונה
עשוי השימוש הנכון במקור להדגים תופעה או בעיה ולהפוך את הידיעה המופשטת שעל יסוד
ספר הלימוד למוחשית וממשית. והרי תרומה לבחינה האינטלקטואלית של ההוראה, אם המקור
הוא רחב ומוסר סיטואציות מתוך התעכבות על הפרטים, הריהו עשוי להקל על ההבנה ועל
התפיסה, ויש בו כדי לפצות את הלומד על הקושי הכרוך בקליטת החומר מספר הלימוד
ובעיכולו". בהתאם לכך פרסם ד"ר מיכאל הנדל את הספר "מקורות ללימוד ההיסטוריה
הישראלית והכללית" הנושא שישה כרכים. ספרים אלה היו מיועדים לשמש כחומר עזר למורה.
המקורות לא היו משולבים בספרי הלימוד ולמורה היה שיקול הדעת והבחירה באילו מקורות
להשתמש בהוראה.

ד"ר יעקב טורי במאמר תגובה סבר שיש להשתמש במקורות היסטוריים ולא רק לשם הגיוון
וההוראה. לדעתו אפשר לדבר במתודיקה על מעבדה היסטורית, והוא מציע לשלב בהוראה
מוצגים רבים, תמונות שיכללו תרשימי בניינים, פרטי לבוש, מטבעות, מפות עתיקות וכדומה.
ד"ר טורי סבור שיש לקבוע מטרות שונות לשימוש במקורות בהתאמה לרמות הגיל השונות.
בכיתות הנמוכות אפשר להסתפק במטרות הרגשיות והחוייתיות אולם בכיתות הגבוהות חשוב
להקנות לתלמידים "משהו ממהותה של ההיסטוריה בבחינת דיסיפלינה מדעית". ועל כן הוא
מציע לערוך סדרה של שיעורים שיהוו מעין "מבוא לשיטה ההיסטורית". הסתייגות שד"ר טורי
מקבל היא שהתלמידים יבינו שמדובר בתרגול ושאין הם מתיימרים לעסוק במחקר לשמו.

החל משנות השבעים תכניות הלימודים התבססו על התפיסה הדורשת הקניית מבנה הדעת של
הדיסציפלנות וכנגזר מכך שילוב דרכי החשיבה ודרכי החקר של המקצוע. בהתאם לכך תכנית
הלימודים בהיסטוריה שהתפרסמה בשנת תשל"ה הדגישה שילוב מקורות היסטוריים (כתובים
ואחרים) בספרי הלימוד לתלמידים.

ספרי הלימוד בהיסטוריה שנכתבו בהתאם לתפיסה רעיונית זו שילבו, לפיכך, מקורות
כתובים ומקורות חזותיים. המקורות העשירו את הטקסט בניחוח של אותנטיות ובראייה
אישית של בני התקופה. משקלם, היקפם ומורכבותם של המקורות בספרי הלימוד הולך וגדל
במרוצת שנות הלימוד.

מטרות שילוב מקורות בספרי הלימוד
המחשבת הנכתב בספר הלימוד;
מתן תוקף לנכתב בספר הלימוד;
הרחבה - תוספת מידע או הסברים על הנכתב בספר הלימוד;
פיתוח חשיבה היסטורית וחשיבה מדמה;
יצירת אמפתייה עם דמויות או אירועים היסטוריים;
פיתוח חשיבה ביקורתית ומעריכה.

במחקרים ‏2 שנעשו על הוראת ההיסטוריה על פי תכנית הלימודים החדשה נבדקה גם שאלת
השימוש במקורות ועמדות המורים לגבי השימוש בהם. במחקרים השונים ביטאו המורים עמדה
חיובית לגבי כמות המקורות ואיכותם וראו בהם תרומה להוראת היסטוריה. אולם בתצפיות
ובראיונות שנערכו על השאלה באיזו מידה השימוש במקורות תואם את החשיבה
הדיסיפלינרית התברר שלחלק מהמורים אין ההכשרה והכלים המתאימים לבחינת המקורות
ולניתוחם בהתאם לכללי החשיבה המדעית.

כדי להשיג מטרות אלה, חשוב מאד להכיר בצורך להקנות מיומנויות קריאה וניתוח של
מקורות היסטוריים. יש להכיר את המרכיבים השונים של מיומנות הקריאה והניתוח של
מקורות היסטוריים. יש להקנות את מרכיבי המיומנות הזאת באופן הדרגתי, ועם זאת -
בצורה שיטתית ויש לבחור מגוון של מקורות, בדרגות מורכבות שונה, כדי להתנסות
במרכיבים השונים של המיומנויות.

חשוב לציין, שבהתחשב בכשרים וביכולות של תלמידי בית הספר ובצורך להקנות מיומנויות
אלה בצורה הדרגתית, המקורות בספרי הלימוד מובאים בצורה מקוטעת, לעתים בצורה
מעובדת ובצירוף הפרטים המזהים של המקור (זמן, מקום, מחבר).

כיום, עם פיתוחם של מאגרי המידע הממוחשבים בהיסטוריה, המקורות הופכים להיות חומר
הגלם המרכזי בלימוד ההיסטוריה. לפיכך יש חשיבות רבה לטיפוח מכוון והדרגתי והניתוח
של מקורות היסטוריים.

מגמה של טיפול לומד בעל מכונות עצמאית בעידן של מהפכת המידע, מחזקת את הצורך במתן
כלים לעבודה עם מקורות מסוגים שונים. להלן מוצגים פירוט מרכיבי המיומנות של קריאה
וניתוח של מקורות היסטוריים, העשויים לשמש לעזר בעבודת המורים.

מרכיבי המיומנויות של קריאה וניתוח של מקורות היסטוריים *
‏1. קריאה או התבוננות במקור והבנתו
פירוש מלים קשות, מלים לועזיות, ראשי תיבות
פירוש מונחים ומושגים
זיהוי שמות של אנשים, של מקומות, של יצירות וחיפוש מידע עליהם
זיהוי ופענוח של סמלים וסימנים
קביעת הנושא, מילות מפתח, רעיונות מרכזיים, או מסר עיקרי

‏2.0 איתור הפרטים המזהים של המקור
‏2.1 התייחסות למחבר או ליוצר המקור:
אדם פרטי, אדם בתפקיד (מלך, שר, מצביא, ראש ממשלה), מוסד או ארגון
אדם שהוא בן התקופה (היה עד לאירוע, שמע על האירוע) או אדם שאינו בן
התקופה

‏2.2 התייחסות לתאריך ולנסיבות שבהם נכתב או נוצר המקור:
מתי נכתב או נוצר המקור?
היכן נכתב או נוצר המקור?
לאילו מטרות נכתב או נוצר המקור?
לאילו מאורעות היסטוריים מתייחס המקור?

‏2.3 הגדרת סוגי המקור
מקור ראשוני (שנכתב או נוצר על ידי בן התקופה)
מקור משני
מקור כתוב
מקור לא כתוב (חומרי או אחר)
מקור מעובד
מקור ניטרלי (אובייקטיבי)
מקור לא ניטרלי (סובייקטיבי)

‏3. הפקת מידע מהמקור
דוגמה: על אנשים, על מקומות, על אירועים, על אורחות חיים, על כללים וחוקים, על
מוסדות, ל דעות ורעיונות, על תרבות חומרית

‏4.0 עיבוד המידע

‏4.1 מיון של פרטי המידע והבחנה
בין תוכן לצורה
בין עיקר לטפל
בין עובדה לדעה
בין סיבה לתוצאה
בסוגי גורמים (כגון: כלכליים, פוליטיים, חברתיים)
בסוגי תוצאות (כגון: כלכליות, פוליטיות, חברתיות)

‏4.2 מציאת קשרים בין פרטי המידע
קשר ענייני
קשר כרונולוגי
קשר סיבתי
קשר לוגי

‏4.3 סיכום המידע
הסקת מסקנה
הכללה

‏5. השוואה בין מקורות
מציאת השווה והשונה
יצירת רצף
השלמת המידע
הכללה (תופעה, עיקרון)

‏6. הערכת מהימנות המקור
זיהוי כוונת הכותב או היוצר של המקור:
תיאור תמים
תיאור מגמתי
תיאור שיפוטי (כגון: שבח, ביקורת, לגלוג)

הערות
(‏1) ראו: נפתלי זון, "המקור בהוראת היסטוריה" ויעקב טורי, "המקור בהוראת היסטוריה"
בתוך היסטוריונים ואסכולות היסטוריות, קובץ הרצאות בכנס השביעי לעיון
בהיסטוריה, החברה ההיסטורית הישראלית, ירושלים, תשכ"ג.
(‏2) ראו למשל: לאה אדר ושלמה פוקס, ניתוח תכנית לימודים בהיסטוריה וביצועה בבתי
הספר, בית ספר לחינוך, האוניברסיטה העברית, מאי ‏1987; יהודית וולף, מקומה של
ההערכה בהכנת תכנית לימודים בהיסטוריה, ת"ל, ירושלים, תשנ"ג, ‏1982.
* מודל זה הוצג לראשונה בחוברת "גישות מערכתיות ובין תחומיות באשכול לימודי
חברה לבית הספר היסודי". האגף לתכניות לימודים, משרד החינוך, התרבות והספורט,
ירושלים, התשנ"ז.