education - חינוך

לתכ"ל מקרא ממ"ד >>



חשיבותם של טעמי המקרא בהוראת התנ"ך


יהושע מנחם רוזנברג

   להורדת המאמר כקובץ WORD
חוברת מספר 1, תשנ"ג

בין מטרות הוראת המקרא, הנמנות בהצעה לתכנית לימודים בבית הספר הממ"ד (תשנ"ג), אנו קוראים:
המטרות החינוכיות של הוראת המקרא בתחום המיומנות מכוונות לכך שהלומד:
    א. יקרא במקרא כהלכה (עמ' 22)
      מטרה 1. יקרא בהתאם לניקוד (לרבות דגשים ושוואים נעים).
      מטרה 2. יטעים את המוטעם מלעיל או מלרע כהלכה.
      מטרה 5. יפסיק בין מילים או יצרפן בהתאם לטעמים המפסיקים או המחברים.
    ב. יבין את המקרא מתוך עצמו: (עמ' 19)
      מטרה 11. יציע הסבר למקרא קשה מבחינה תחבירית, תוך הסתייעות בטעמי המקרא.
      מטרה 12. יסתייע בטעמי המקרא להסבר כתוב, שנראה כאילו אין לו הכרע.
    ג. יהיה בקי במקרא, בלשונו ובתכניו (עמ' 22)
      מטרה 3. ירגיש בשיבוש, כאשר פסוק מצוטט שלא כראוי.

לדאבוננו, מטרות יפות אלה נשארו אצל מורים רבים כתורה הכתובה ומונחת כרוכה בקרן זווית. עוסקים בפרשנות, ב"העמקה", בהבנת הנקרא, בבקיאות, ומזניחים את הבסיס: הקריאה הנכונה. לא תמיד מקפידים המורים שתלמידיהם ישתמשו בטעמים על כל תפקידיהם, ואין אנו נותנים את לבנו, כראוי, לתפקידם של הטעמים ככלי לפרשנות.

על הפסוק בנחמיה ח', ח: "ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא"אומר רב במסכת מגילה (ג, א): 'ויקראו בספר בתורת האלוהים'- זה מקרא, 'מפורש'- זה תרגום, 'ושום שכל'- אלו הפסוקין, 'ויבינו במקרא'- אלו פסקי טעמים. ומבאר רש"י: הנגינות קרויין טעמים.

חכמים נחלקו במסכת נדרים (ל"ז, א-ב) האם 'פיסוק הטעמים' הוא דאורייתא. הגם שהדעה כי פיסוק זה הוא אכן מן התורה, לא נתקבלה להלכה, אין ספק, שסימני הטעמים מעבירים לנו מסורות קדומות של הצורה המקובלת לקריאת התורה בבית הכנסת.

ראב"ע (בתחילת ספרו מאזני לשון הקדש) אומר: "אזהירך שתלך אחרי בעלי הטעמים, וכל פירוש שאינו על פי הטעמים לא תאבה לו ולא תשמע אליו". בתחילת פירושו לספר ישעיה כתב: "עיקר גדול הוא לשמור דרך הטעמים".

גם רש"י מרבה להסתמך בפירושיו על הטעמים, ובפירושו ליחזקאל א', יא הוא כותב: "אילמלא שראיתי טעם זקף-גדול על 'ופניהם' לא הייתי יודע לפרשו". ובירמיה ג', ח הוא אומר: "נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו".