גבריאל פרייל (1993-1911)

נולד באסטוניה, למד בגימנסיה עברית בליטא. בהיותו בן עשר נפטר אביו. בגיל שתים עשרה הגיע לארצות הברית, אל סבו במדינת ניו יורק. שם למד בבית מדרש למורים.

כבר בגיל שמונה קנה לו מחברת, והחליט להיות סופר. שירו הראשון נכתב ביידיש (1936) ושירו העברי הראשון (1936) "מזמור החיילים המתים" הופיע ב"הדואר" שערך מנחם ריבולוב. היה משתתף קבוע במרבית הבמות הספרותיות בארץ ובארצות הברית. "נר מול כוכבים" (1954) ו"מפת ערב" (1961) הם מספרי השירה הראשונים שלו, שראו אור בישראל.

פרייל הגדיר עצמו כיוצר דו-לשוני, למרות שרק ספר אחד כתב ביידיש וכל השאר - בעברית. "לולא ישראל, הייתי גווע באנגלית" אמר פעם. עסק גם בתרגום, בעיקר של שירה - מעברית לאנגלית ולהיפך. כן כתב מסות על הספרות העברית והכללית.

פרייל הוא משורר יהודי-אמריקאי הכותב בעיקר בעברית. "הדוכס הגדול של ניו יורק" כינה אותו המשורר דן פגיס. "פרייל הוא משורר הנר הקטן השואף אל הכוכבים", כתב דן מירון, "רומנטיקן מפוכח המנסה לממש את הנורמות הרומנטיות הגרנדיוזיות במתכונת מוקטנת".

בישראל, ביקר לראשונה ב1968- כאורחו של נשיא המדינה שז"ר. "אין מנוס מן הזמן שלי / הוא ליטא, הוא אמריקה, הוא ארץ-ישראל", כתב. פרייל היה קשור לירושלים והשורות האחרונות שכתב ושנמצאו ליד מיטתו דיברו על ירושלים ועל האור שלה "הפוגע כירייה ולוחש יופי".