Home
  education - חינוך





להוראת אגדות חז"ל


גיטה קליינרמן, הצוות לספרות בבית הספר העל-יסודי הדתי, תכניות לימודים


תכנית הלימודים בספרות לחטיבת-הביניים בבית-הספר הדתי כוללת מבחר מייצג של אגדות
חז"ל על-פי נושאים מגוונים. מבחר זה מגמתו לקרב את התלמיד לאגדה כיצירה ספרותית
איכותית המשקפת את עולמם הרוחני של חכמי ישראל; כן מכוון המבחר להציג בפני התלמיד
את האגדות בלשון המקור ולא על-פי עיבודים למיניהם. ח"נ ביאליק כותב במבוא לספר
האגדה בזו הלשון: "על פי מהותה אין האגדה חזיון ספרות ארעי ועובר, אלא היא יצירה
קלאסית של רוח עמנו, יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קיימת לדורות: בעיקרה ובכללה
הרי היא אחד מן הגילויים הגדולים של רוח האומה ואישיה". ואמנם, אף שהאגדות נכתבו
לפני קרוב לאלפיים שנה, הן עוסקות בבעיות קיומיות של יחיד ושל ציבור, הרלוונטיות גם
לימינו אנו, אם רק נדע לתרגם את מכלול ההוויה המתוארת בהן ללשון ולמציאות בנות
ימינו.

ספרות האגדה היא חלק ממורשת התרבות היהודית העתיקה. ספרות זו מצויה במשנה
ובתוספתא בתלמוד ובקובצי מדרשים, למשל: מדרש רבה, שוחר טוב, פסיקתא דרב כהנא,
תנחומא. שלא כמו ספרות ההלכה, שעניינה התחום המעשי-ההתנהגותי של קיום מצוות, עוסקת
ספרות האגדה בתחום המחשבה והרגש. לפנינו יצירה עברית מקורית של יהדות ארץ-ישראל
בעיקרה, המכילה אלפי מדרשים, שנוצרו וסופרו בבית המדרש. ספרות זו הועברה במשך
דורות כמסורת שבעל-פה עד שנכתבה וכונסה על-ידי עורכים שונים. מדרשי האגדה הקלאסיים
והחשובים הם אלו שנתחברו בארץ ישראל בימי התנאים והאמוראים, בתקופה שלפני חורבן
בית שני ולאחריו. לאחר החורבן המשיכה ספרות האגדה להתפתח במשך מאות שנים בארץ
ובמרכזים היהודיים שברוב התפוצות.

אגדות חז"ל משכו את לב העם מאז ומתמיד בקסמן המיוחד ובסגנונן החי והקולח, המדבר
בלשון הסיפור, המשל והתמונה. ואכן, חז"ל ראו בהן גורם המעורר שמחה ועונג: "פנים של
אימה למקרא, פנים מסבירות לתלמוד, פנים שוחקות לאגדה" (קוהלת רבה ב'), ובמדרש על
שיר השירים (ב, ה) נאמר: "בראשונה שהיתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאווה לשמוע דבר
משנה ודבר תלמוד. ועכשיו שאין הפרוטה מצויה אדם מתאווה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה".
בין חוקרי ספרות האגדה יש הסכמה כללית בדבר סגולתן האמנותית של אגדות חז"ל והיותן
ממיטב היצירה הקלאסית של עמנו. מבחינת עיצובן האמנותי וסגנונן הן הגיעו פעמים רבות
לכלל שלמות. ניסוחן הבהיר והתמציתי בלשון חכמים, השנינות והחריפות בה הן מצטיינות -
קנו להן אוהדים גם בקרב אלו שאינם מצויים במקורות.

ספרות האגדה נתחברה מלכתחילה בזיקה למקרא והיא באה להרחיב ולפרש על דרך הדרש את
המסופר בו. פסוקי המקרא היוו נקודת מוצא לדרכי האגדה, דהיינו לפרשנות המקרא, להבנה
היסטורית של תקופת חז"ל ולהפקת לקח מוסרי. הסיפור המקראי מצומצם בהיקפו ואינו עוסק
בתיאור הדמויות ובפרטי האירועים. חז"ל הרחיבו באפיון אישי האומה ובתיאור גיבורים
ואירועים מן המקרא על פי מושגי זמנם ומתוך התייחסות לריאליה המוכרת להם. לעתים הם
באו לפרש ולהסביר דברים שאינם ברורים, ליישב סתירות, להמחיש, להעריך ואף לבקר.
אולם, מעבר למגמה הפרשנית האגדה נועדה להדריך ולכוון בשאלות חינוכיות ומוסריות תוך
עיסוק בבעיות השעה ונקיטת עמדה.

במרוצת הזמן התרחב מעגל הנושאים של אגדות חז"ל, עד כי נכללו בו עולם ומלואו. מבחינה
תמטית יש להבחין בעיקר בין אגדה הקשורה למקרא, והיא הרוב המכריע של ספרות האגדה,
לבין אגדה היסטורית, המספרת על אישים ומאורעות מן התקופה שלאחר המקרא, לבין אגדה
מוסרית-דידקטית, המנחה את הנמען בתחום האמונות והדעות. אין כמעט נושא מוסרי, דתי,
חינוכי או חברתי, שהאגדה לא עסקה בו. נמנה בראשי פרקים נושאים אלו:
סיפורים על דמויות ועל אירועים מן המקרא ומן ההיסטוריה הקדומה של עם
ישראל.
חטיבות של סיפורים על חכמי המדרש והתלמוד: מעשיהם, הליכותיהם ותולדות
חייהם. בסיפורים אלו הם עוצבו על-פי-רוב כדמויות מופת הראויות להערצה
ולחיקוי.
סיפורים על המציאות ועל בעיות השעה.
סיפורים על גן-העדן והעולם הבא.

לרשות בעלי האגדה עמדו כמה דרכים להבעת דעותיהם, כמו דרשות, משלי חכמה, פתגמים.
עצם בחירתם בדרך סיפורית מעידה על העדפה של יסודות כמו עלילה ודמות לשם העברת
המסר. סיפורים אלו הם בעלי אופי דידקטי מובהק, ועיקר תכליתם בביטוי אמונות ודעות.
על אף המגמה החינוכית-דידקטית אין בסיפורי האגדה דברי הטפה ישירים, אלא מסר ערכי
סמוי. מבין השיטין מבצבצת בהם האמונה בכוחו הרוחני-המוסרי של האדם, ביכולתו להתגבר
ולהתעלות מעל לתנאי החיים היומיומיים. תפיסה קיומית זו מוגשת בדרך סיפורית דרמטית.

סיפור האגדה התלמודי הקלאסי מכיל גרעין עלילתי המתממש באמצעות רצף של שיחות, של
פעולות או שילוב של שיחה ופעולה שמבצעות הדמויות. שיחות ופעולות אלו חושפות לעתים
מתחים אישיים וחברתיים המגיעים לכלל עימות חריף, שבסופו מגיעות הדמויות להבנה טובה
יותר של המציאות ולתיקון מוסרי אישי.

לעתים ניתן לחשוף את המשמעות הסמויה של האגדה על-ידי ניתוחה בכלים של ביקורת
הספרות, כמו בדיקת מבנה העלילה או פרטי העיצוב והתכונות של הדמויות. אף שהקיצור
הרב של הסיפורים אינו מאפשר פיתוח מלא של הדמויות, ניתן לגלות בהם שינוי מסויים,
שחל בדמות בעקבות ההתרחשות. דמות המספר באגדות חז"ל היא מסוג המספר הכל-יודע. אף
שמספר זה אינו נוטה להתערב במהלך הסיפור ואינו מביע דעתו על הדמויות, אפשר לזהות
את עמדתו מדרך הצגתו אותן.

עיון בסיפורי האגדה יכול להיעשות בדרכים אלו:
א. עיון תמטי במגמות של בעל האגדה: השוואה בין האגדה לפשט (באגדות המפרטות את
הכתובים), בדיקת הרקע ההיסטורי, גילוי הלקח הרעיוני, המוסרי או הלאומי של האגדה.

דוגמא לעיון תמטי הוא עיון במעשה באלכסנדר מוקדון, שהלך אצל מלך קציא (ירושלמי,
בבא מציעא פ"ב). הסיפור בנוי בעיקרו על דיאלוגים בין דמויות. באמצעות סיטואציות
המשפט והדיאלוגים השונים מוצג עימות דרמטי בין שני האישים. עימות זה מתפתח לאיטו
עד הגיעו לשיא לקראת סיום. הניגוד שבין תפיסת עולמן של שתי הדמויות נחשף במלוא
משמעותו המוסרית בסיום האגדה, כשהמלך יכול להפיק לקח אישי.

ב. עיון ספרותי-צורני: ניתוח מבנה הטקסט ובדיקת האמצעים הרטוריים והאמנותיים שבהם
השתמש בעל האגדה, כמו העיצוב הלשוני, תיאור הרקע, השינוי שחל בדמות, בחינת עמדת
המספר. העיון הספרותי יש בו כדי להעמיד את סיפורי חז"ל באור מלא ולהוסיף ממד אסתטי
לבחינת המורכבות הרעיונית של סיפורים אלו.

דוגמה לעיון ספרותי יכול לשמש המעשה בר' שמעון, שפגש איש מכוער ועלב בו (תענית כ').
עיון במבנה האגדה ובלשונה עשוי לחשוף רבדים סמויים ואירוניה דקה ולהאיר את שתי
הדמויות באור שונה מזה המתקבל בקריאה ראשונה: ר' שמעון שחטא לאיש מנסה בכל מאודו
לכפר על חטאו ואף סופג עלבון בפרהסיה בפני אנשי עירו; האיש המכוער, שממבט ראשון
מעורר אהדה ואולי אף התפעלות מחכמתו, מתגלה באמצעות ניתוח לשוני של דבריו כאדם
נוקשה וחסר רגישות. בסיום האגדה חל שינוי כלשהו באישיותו של ר' שמעון, והוא דורש
בבית המדרש את הלקח שהפיק: לעולם יהא אדם רך כקנה וכו'.

ג. עיון השוואתי: לא תמיד נשמר הנוסח המקורי של האגדות. לעתים ניתן למצוא כמה
גרסות לאותה אגדה. עיון השוואתי בגרסותיה השונות של אגדה יכול לגלות, שהשינוי שחל
בדמויות, במוטיבים או בלשון חולל שינוי חלקי או אפילו מוחלט במגמת האגדה ובמשמעותה
הרעיונית. עיון כזה כול להאיר בעיות מרכזיות בתולדות ישראל ובהגותם של חז"ל
(דוגמאות לכך ראה במאמר שלהלן).

ביבליוגרפיה
אורבך אפרים, חז"ל - פרקי אמונות ודעות, מאגנס תשל"א.
ביאליק ורבניצקי, ספר האגדה, דביר תש"ל.
בן-גוריון עמנואל, שבילי האגדה, מוסד ביאליק, תש"ל.
גינצברג לוי, אגדות היהודים, כרכים א-ז, מסדה 1967.
היינמן יצחק, דרכי האגדה, מאגנס, תש"י.
היינמן יוסף, אגדות ותולדותיהן, כתר, 1975.
פרנקל יונה, עיונים בעולמו הרוחני של סיפור האגדה, הקיבוץ המאוחד
תשמ"א.
שנאן אביגדור, עולמה של ספרות האגדה, אוניברסיטה משודרת, משרד
הביטחון 1987.


צדקה תציל ממוות
ר' עקיבא היתה לו בת. אמרו לו הכלדיים: אותו היום שתיכנס לחופה ישכנה נחש ותמות.
היה מצר על הדבר הרבה. באותו היום נטלה בתו את המכבנה ונעצה אותה בכותל. פגעה
בעינו של נחש וישבה בה. בבוקר כשנטלה את המכבנה משם נגרר ובא הנחש אחריה. אמר לה
אביה: מה עשית? אמרה לו: בערב בא עני וקרא על הפתח, והיו הכל טרודים בסעודה ואין
שומע לו. עמדתי ונטלתי מנה שנתת לי וננתיה לו. אמר לה: מצווה עשית. יצא ר' עקיבא
ודרש: "וצדקה תציל ממות". ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה (שבת קנו).

שני תלמידים של ר' חנינא יצאו לקצץ עצים, וראם אסטרולוגוס אחד ואמר: שנים הללו
יוצאים ולא יחזרו. כשיצאו פגע בהם זקן אחד, אמר להם: זכו עמי! הרי שלושה ימים שלא
טעמתי כלום. והייתה עמם כיכר אחת, פרסו מחצה ונתנו לו. אכל והתפלל עליהם, אמר להם:
כשם שקיימתם היום את נפשי כך תתקיים היום נפשכם. יצאו בשלום וחזרו בשלום. והיו שם
בני אדם ששמעו קולו . אמרו לו: ולא כך אמרת: "שנים הללו יוצאים ולא יחזרו?" אמרו: יש
כאן אדם שקרן, שאסטרולוגיא שלו שקר! אף-על-פי כן הלכו ופשפשו ומצאו חכינה, מחצה
בחבילה אחת ומחצה בחבילה אחרת. אמרו: מה דבר טוב עשיתם היום? סחו להם אותו המעשה.
אמר: ומה אני יכול לעשות - ואלהיהם של היהודים מתפייס בחצי כיכר! (ירוש' שבת פ"ו,
הט).

שמואל ואבלט היו יושבים, וראו בני אדם מהלכים לאגם. אמר לו אבלט לשמואל: אדם זה
ילך ולא יחזור, שינשכנו נחש וימות. אמר לו שמואל: אם בן ישראל הוא ילך ויחזור. עד
שהם יושבים - הלך וחזר. עמד אבלט ופרק משאו - מצא בו נחש חתוך לשניים. אמר לו
שמואל: מה עשית? אמר לו: בכל יום היינו מטיילים פת ביחד ואוכלים. היום היה בינינו
אחד שאין לו פת והיה מתבייש. אמרתי להם: אני אעמוד ואטיל. וכשהגעתי אצלו עשיתי עצמי
כמי שנוטל ממנו, כדי שלא יתבייש. אמר לו: מצווה עשית. יצא שמואל ודרש: "וצדקה תציל
ממות" - ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה (שבת קנו).