Home
  education - חינוך





הוראת הסיפור העקרה מאת י' שמי באמצעות דפי
למידה והפעלה


צביה מאיר, מרכזת השתלמות מורים לספרות באוניברסיטת בר אילן
יהודית רוזנברג, מדריכה ארצית לספרות בחמ"ד


יצחק שמי, יליד חברון (‏1949‎-1889), הוא מחשובי המספרים מקרב העדה הספרדית בארץ
ישראל. שמי הוא בוגר בית המדרש למורים 'עזרה' בירושלים והיה מורה בדמשק ובבתי ספר
שונים בארץ. יצירתו עוסקת בחייהם של היהודים יוצאי הקהילות הספרדיות המזרחיות אשר
החזיקו במנהגיהם המסורתיים, ואשר העידן החדש והתמורות החברתיות כאילו פסחו עליהם.
הסיפור העקרה הוא סיפורו הראשון של שמי והוא פורסם בהעומר בהיות המחבר בן ‏19
שנה, בשנת ‏1907.

חלק ראשון: דפי למידה והפעלה


א. פתיחת הסיפור

הסיפור עקרה הוא סיפור קצר. אפיונו הבולט של סיפור קצר הוא היקפו המצומצם בהשוואה
לרוחב היקפו של הרומן. בדרך כלל נוכל למצוא בו גם אפיונים אלה: א. משך זמן מצומצם
ב. תיאור של מקום אחד. ג. עלילה מצומצמת ד. מספר מצומצם של דמויות. ארבעת היסודות
הללו מצויים כבר בפתיחת הסיפור, ויש בהם רמזים להמשכו. נפתח את הדיון ביסודות אלה.


משימה א': לפניכם הפתיחה לסיפור. מתחו קו מתחת לחלקי המשפט המזכירים את ארבעת
המרכיבים של הסיפור (שנדונו לעיל). עתה סכמו דבריהם בסכימה המופיעה לאחר הקטע
שלפניכם:

סוף אדר. לילה.
בחוץ הומה הרוח וזורק בחלונות טיפות גשם גדולות כעדשים. בתי הרחוב
נראים כנדחקים זה לזה מתוך פחד ונכפפים מפני החשכה הגדולה האוטרת
עליהם מלמעלה. כל החלונות חשכו, רק פה ושם מציץ אור דל וחיוור דרך
וילון המורם למחצה. אור המעיד רק על השינה שבבית.
רק בית אחד ער ומאיר בכל חלונותיו הגדולים באור שאינו תדיר ומשמיע גם
קולות של התעוררות מעורבים בקול כינור ותוף.

שם בבית פריסיאדו רופו משתה גדול. קרואים יושבים אל השולחן, אוכלים
ושותים ושמחים. ובראשם חתן-כלה ומחותנים...
החתן פריסיאדו כבן ארבעים שנה, יהודי מסורבל, שלסתותיו תלויות לו משני
עברי פניו, ועיניו קטנות, עגולות וטובות, יושב לימין הכלה, שעיניה יפות
ופניה העגולים פורחים באביב עלומים ובתמימות לא מחוכמת.
בפני החתן, שהסמיקו ופלטו זיעה, ניכרת מבוכה קלה. עיניו תועות לצדדים
כמבקשות דבר-מה ושוב חוזרות אל מול כלתו היפה, וניכר בו שהוא נהנה בלבו
ממראה של זו והוא מסתכל בה ברחמי אב.
המסובים צוהלים ומבהיקים מן היין הטוב והמובחר שבא אל קרבם, והמחותנים,
הורי הכלה, רצים אנה ואנה, מצלצלים בכוסות המלאות שבידיהם ומנענעים
ראש בתודה למסובים - המברכים את הזוג באושר ובהצלחה ובזרע של קיימא.
התחילו המנגנים נגינתם בהתלהבות גדולה. אחד מהם מזמר מתוך חוטמו זמר
חתנים, ורגלי המרקדים מתרוממות מאליהן, קופצות על בהונותיהן, גופיהם
מתנודדים, פיותיהם שוחקים, וכל הנאספים רואים ומוחאים כף.
ובהמות השמחה יוצאת בעלת הבית, אשתו של החתן, סובבת את המעגל, בידיה
בקבוקי יין פקוקים, עוברת חיש כנזופה ומעמידה את היין על השולחן, אוספת
בידיים רועדות את הבקבוקים שנתרוקנו, ובפיזור נפשה אינה מתבוננת לכוס
שהפכה ושיורי יינה האדום נשפכו על המפה החדשה.

המקום
הזמן
_____________________
_____________________
_____________________
_____________________
_____________________
_____________________

העלילה
הדמויות
_____________________
_____________________
_____________________
_____________________
_____________________
_____________________

משימה ב'. קראו את הסיפור עד תומו ועקבו אחר הזמן, המקום, הדמויות והאירועים.
תארו כיצד מרומז הכול מראש כבר בפתיחת הסיפור.

ב. יסוד הזמן בסיפור
משימה ג'. הסיפור עקרה פותח במילים "סוף אדר. לילה", ואילו הקטע האחרון מתחיל
במילים: "בוקר כהה ומלא אדים". האם יש לסדר זמנים זה משמעות סמלית?

משימה ד'. לאחר שקראתם את הסיפור, נוכחתם לדעת שהנושא המרכזי ביצירה הוא סיפור
חייה של פלור - תקופת הילדות עד לנעוריה, הנישואין, העקרות והכנסת האישה החדשה
לבית. לפניכם סיכום של קטע ממאמרו של י' הלוי הדן בסיפור העקרה. קראו את הקטע:

...הסיפור בנוי סביב שני מוקדי זמן: הווה ועבר. ההווה משמש מעין מסגרת
ליצירה כולה. הוא פותח בנקודת השיא בסיפור (או בנקודת השפל במסכת
היחסים שבין פלור לפרסיאדו בעלה, יחסים שנשתבשו בגלל תשוקתו של הבעל
לשם ולשארית) והוא מסתיים בהווה בחתונת הבעל עם אישה אחרת על פניה.
באמצע, בין הפתיחה לסיום הכתובים בלשון הווה, נמצא החלק הכתוב בלשון
עבר והמתרחש בתודעתה של פלור בצורת זכרונות. ‏1

שאלה: באיזו דרך מובא סיפור חייה של פלור? מה מיוחד בדרך זו?

משימה ה'. אף על פי שלפנינו סיפור קצר, יש בו מידע על פרק זמן ממושך מחייה של
הדמות הראשית, אם כי בדרך של צמצום ושל תמציתיות (בקטע של דברי הזיכרונות). אמצעי
ספרותי זה נקרא: 'כיווץ זמן'. קראו את הסיפור שנית ושימו לב לקטעים הכתובים בזמן
הווה ולקטעים הכתובים בזמן עבר.

מה ניתן ללמוד מן ההשוואה בין ההווה לבין העבר בחייהם של גיבורי
הסיפור?

ערכו הקבלה בראשי פרקים בין מצבה ותחושותיה של פלור בעבר לבין אלה
שבהווה - ילדותה, היכרותה עם בעלה, יחסיהם בראשית חייהם וכד'.

הווה
עבר
בגרות (בהווה של הסיפור)
ילדות
_____________________
___________________
_____________________
___________________
_____________________
___________________
_____________________
___________________

משימה ו'. קראו בעיון את ההגדרה למונח הספרותי 'נסיגה':

במהלך הסיפור נסוג לעתים המספר אחורה כדי להשלים מידע הדרוש להבנת
עניין כלשהו. כאשר הנסיגה מעלה אפיזודה כלשהי המתפרטת ממש כדרך
שמתפרטים אירועים שונים מן ההווה הסיפורי, הרי לפנינו הבזק לאחור (
Flashback), מונח השאול מתחום הקולנוע. לעתים משלימה הנסיגה את המצג
הדרוש לקורא כדי להתמצא כראוי במהלך הסיפור, ולעתים היא מעמידה תופעה
או אירוע, המקבילים לעניין המתרחש בסיפור גופו. עקב כך מתגלה לקורא,
למשל, שהדמות התנסתה גם בעבר בחוויה הדומה מעיקרה לזו שסופר עליה זה
עתה... כאשר הדמות עצמה מבצעת את הנסיגה - באמצעות שיח או באמצעות
הרהור בלא קול - נוצר עימות מעניין בין רגע הזכירה לבין הרגע הנזכר" (י'
אבן). ‏2

ענו על השאלות:
מה הייתה מטרת הנסיגה אל העבר באמצע הסיפור?
.1
האם אתה מכיר סיפורים אחרים או סרטי קולנוע שבהם השתמשו בטכניקה זו?
.2

ג. הדמויות בסיפור
הדמות הראשית - המושכת את תשומת לבו של הקורא במעשיה, בגורלה ובעולמה הפנימי - היא
פלור. הדמויות המשניות הן הבעל, פרסיאדו, והכלה החדשה (אשר שמה אינו מוזכר כלל).
ישנן שתי דרכים עיקריות לאפיין את הדמות הספרותית:

א. אפיון ישיר - באמצעות הגדרה ישירה של תכונות הדמות בסיפור, לדוגמה: "הוא היה
טוב לב".

ב. אפיון עקיף - בדרך זו אין ציון ישיר של התכונה, אלא הצגה והדגמה בדרכים אחרות,
רומזות:
באמצעות תיאור של פעולותיה או של מחדליה של הדמות (פעולות המעידות על
תכונות)
באמצעות אופן הדיבור של הדמות (בשיחה או במחשבה)
באמצעות תיאור הופעתה החיצונית (גובה, אורך אף, בגדים וכד')
באמצעות תיאורי סביבתה הפיסית (חדר, בית, רחוב) של הדמות וסביבתה
האנושית (משפחה, מעמד חברתי)
באמצעות שמות גיבורי הסיפור הרומזים לתכונות אופיים, או המדגישים את
הניגוד שבין השם לתכונה, וכך יוצרים אפקט אירוני
באמצעות נופים אנלוגיים המשקפים את טבע הגיבורים או מנוגדים לטבעו
באמצעות הקבלה וניגוד בין דמויות הגיבורים לבין עצמם. ‏3

משימה ז'. לפניכם קטעים נבחרים מתוך הסיפור עקרה. ציינו על יד כל קטע מהו אמצעי
האפיון שיש בו:

א. רוח מרה טופחת על פניה, פורעת את שערה והודפתה מן המדרגות לאחור. נדמה לה: היא
סובבת ורוקדת בפקודות בעלה והמחותן המרדף אחריה להכותה...
היא עולה הגגה, ונדמה לה כי הרוח חוטפת ונושאת אותה בקול צחוק באוויר המלא ערפל
וטחב.

ב. מרחוק היא רואה את הכלה, שוחקת ומתהדרת בתכשיטיה ונזמיה, פניה מאובקות בפוך.
מתנודדת היא כברווז בלכתה - כקוראת ורומזת לאיש בכל גופה.
היא מתגנבת אל חדרה, סוגרת את הדלת ונועלת במפתח. כבקדחת היא פושטת את בגדיה
הלחים, מסתפגת במגבת, מתבוננת אל בשרה ונאנחת.

ג. הנה רד היום. כוכבים אחדים הוצתו במרום. פריסיאדו לוקחה על זרועותיו לשאתה
הביתה, והיא עושה עצמה כישנה על כתפו ונעים לה...

ד. שערותיה מטפטפות טיפות מים גדולות על בגדיה, כתפיה מזדעזעות ורועדות - קר לה
ורטיבות בגדיה נוגעת בבשרה, חודרת לעצמותיה ומקפיאה את דמה. בלי כוח היא קמה
ממושבה בפינת הגג - ויורדת אל ביתה, שנעשה לה כה זר ומוזר.

ה. הוא עמד עליה רגע, הביט ברחמים בגווייה זו המקופלת ומכווצת בתוך המיטה - פנה
ויצא.

משימה ח'. תנו דעתכם ל שמות הגיבורים בסיפור: פרסיאדו הוא שם ספרדי שמשמעותו:
מאושר; פלור הוא שם ספרדי שמשמעותו: פרח. מהו תפקיד השמות בסיפור שלפנינו?

ד. מוטיב העקרות
תרגיל מס' ‏9. למילה 'מוטיב' כמה אפיונים חשובים:

א. המניע המכוון את ההתנהגות של הגיבור לאורך היצירה (כגון: קנאה, רדיפת בצע)
ב. סיטואציות החוזרות בעקביות במרוצת הדורות בספרות העמים (כגון: שני אחים שהאחד
עשיר והאחר עני).
ג. תכונות נפשיות של דמות המפעילות אותה לאורך היצירה. ‏4

איזה מבין האפיונים שהובאו כאן הוא המתאים לצירוף המילים: 'מוטיב העקרות'?

משימה י'. לפניכם קטע מספר בראשית פרק טז', ‏3‎-1. קראו והשיבו על השאלה המובאת
אחריו:


שאלה: מהו הדומה ומהו השונה בהתייחסות לעקרות ולאישה השנייה בסיפור בבראשית
ובסיפורו של שמי?

משימה י"א. לפניכם קטע מן המדרש: מסכת יבמות ס"ד. בדקו: במה שונה התנהגותה של פלור
מזו של שרה? נמקו את עמדתכם.

רד "שנו רבותינו: נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן
כתבה, שמא לא זכה להבנות ממנה. אל-על-פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר:
"ותקח שרי... את-הגר... מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה
לאברם". (יבמ' סד)

משימה י"ב. מוטיב העקרות מופיע גם ביצירות אחרות בספרות. לפניכם שירה של המשוררת
רחל: עקרה, ובמקביל לו קטע מתוך הסיפור.

עקרה
מתוך העקרה / י' שמי
בן לו היה לי! ילד קטן,
שחור תלתלים ונבון.
לאחז בידו ולפסע לאט
בשבילי הגן.
ילד.
קטן.

אורי אקרא לו, אורי שלי;
רך וצלול הוא השם הקצר,
רסיס נהרה.
לילדי השחרחר
"אורי!" -
אקרא!

עוד אתמרמר כרחל האם.
עוד אתפלל כחנה בשילה.
עוד אחכה
לו.
מאז לא יכלה להביט בפני ילדים. הם הזכירוה
את חייה הריקים, שאין בהם כל תוכן ותכלית;
הם הבליטו לה את הדבר היקר החסר לה.

...גם מבתי שכנותיה התחילה מוקירה את
רגליה. דאגות שכנותיה לילדיהן, להכנת
מזונותיהם ולהלבשתם כאילו אמרו לה: "רק את
עקרה הולכת בטל..."

והעונג שראתה בפני אם בשעה שהיא מחבקת
את פעוטה ומכניסה את דדה בין שפתיו -
מחזה זה היה נוסך בה רוח כהה ויגון -
ותאהב לשבת בדד בביתה למען לא תראה ולא
תיראה...

יש אשר תעבור לפני ה"כותיב", שומעת את קול
הילדים בלמדם, רואה אותם בשחקם - כמה
ילדים שם, ואף אחד מהם אינו שלה... אין
בכל אלה אחד קרוב אל לבה, חלק מנשמתה,
שתהא צריכה לדאוג לו... כמה שנים עברו
עליה ברפואות ובהשבעות, בלחשים ובקמיעות,
הכל ללא הועיל - היא 'עקרה'.
תרפ"ח


השוו בין תחושותיה של פלור בעקבות עקרותה לאלו של המשוררת.
מהו מקומם של הדמיון ושל הריאליה בתגובותיהן של שתי הנשים?

משימה י"ג. קראו את הקטע שלפניכם וענו על השאלות שאחריו:

- לא, לא, מרת פלור. בבקשה ממך. שתי את הכוס עד תומה. ככה לא ייעשה
- הלא חתונה לנו היום, ואנחנו מחותנים... קרובים, שארי-בשר... עליך לשמוע
בקולי, זקן אני ממך... הכוס המלאה תהא תובעת את עלבונה ממך...
פלור מעמידה את הכוס בנקישה על השולחן - והיין נזרק על פניו ועל פניה -
והיא מתחמקת בכעס ובבושת פנים.

א. בהיגד "שתי את הכוס עד תומה" מרמז הסופר על מצבה הנפשי של פלור. מהו הרמז ומהו
מצבה?
ב. איזה רגש מקבל את ביטויו במעשיה בסוף הקטע?

ה. מנהגים, הוויי ופולקלור בסיפור
בסיפור זה מוזכרים מנהגים רבים הקשורים בהוויי של הקהילה היהודית המזרחית בתקופתו
של הסופר שמי.

משימה י"ד. אלו מנהגי חתונה ומנהגי ליל הסדר מתוארים בסיפור?

מהו ההוויי המתואר בהם?
ציינו מנהגים אחרים המוזכרים בסיפור.
האם המנהגים הללו נהוגים גם בימינו? - פרטו.

חלק שני: הערות פרשניות לסיפור


הסופר יצחק שמי מייחד את סיפורו הראשון העקרה לדמותה ולמעמדה של האשה בת המזרח.
הוא מתרכז בדמותה של פלור העקרה הנאלצת לעבור את החוויה המכאיבה של חתונת בעלה
עם 'צרתה', נערה צעירה ויפה, בשל עקרותה.

א. פתיחת הסיפור. בפתיחה של הסיפור מצויים רמזים אפיים להמשכו. הסיפור מציין את
הזמן: לילה. זהו ליל סערה המרמז על הסערה הפנימית בנפשה של הגיבורה, פלור, בלילה
זה. גם שם החודש אדר מצוין בפתיחת הסיפור. מזלו של החודש הוא דגים המסמלים פריון,
ודווקא בתאריך זה נערכת חתונתו השנייה של פרסיאדו, שלא זכה עד עתה לפריון מנישואיו
לאשתו העקרה פלור. הדמויות המופיעות בפתיחה הן: החתן, הכלה היפה ובעלת הבית, אשת
החתן. הכלה החדשה מוצגת באנלוגיה ניגודית לאשת החתן העוברת כנזופה. ביתו של החתן
המואר בלילה זה מוצג באנלוגיה לבתי הרחוב האפלים, וכך גם המסובים הצוהלים והשמחים
כנגד אשת החתן המסכנה.

ב. יסוד הזמן בסיפור. משך הזמן המתואר הוא לילה אחד, משך זמן מצומצם, כיאה לסיפור
קצר. אך באמצעות הטכניקה של 'כיווץ זמן' נפרשים כל חייה של הגיבורה דרך מחשבותיה
בהיותה שוכבת בודדה במיטתה הריקה. הסיפור מתחיל בהווה, עובר לעבר (המתרחש בתודעתה
של פלור בצורת זיכרונות) ושוב חוזר להווה הסיפורי. תחילה היא בורחת בריחה פיסית
מחדר המשתה, ולאחר מכן היא בורחת בריחה פסיכולוגית אל העבר. בנסיגה אל העבר
נמסרים הפרטים החסרים על חייהם של בני הזוג לפני לילה זה, וכך מתהווה עימות בין
העבר המאושר לבין ההווה הקודר של חתונת הבעל-האהוב עם צרתה. ההווה הוא הגיהינום,
ולכן הבריחה אל העבר היא בריחה אל גן העדן האבוד.

ג. עיצוב הדמויות. הדמויות מעוצבות במקביל באמצעות שני האפיונים: האפיון הישיר
והאפיון העקיף, וההדגמות המובאות הן משני סוגי האפיון. בקטע הראשון - תיאור הנוף
הוא אנלוגיה בין הסערה הפנימית בנפשה של פלור לבין הסערה החיצונית בטבע. בקטע
השני יש אנלוגיה ניגודית בין הכלה המאושרת לבין פלור הסובלת, שאין רוצים בה עוד.
האנלוגיה מגבירה את עליבותה של העקרה. בקטע השלישי דמותה של פלור מעוצבת
באמצעות מחשבותיה ובאמצעות תיאור טבע. בקטע הרביעי היא מעוצבת באמצעות הופעתה
החיצונית ובאמצעות הסביבה שהפכה להיות מנוכרת. הקטע האחרון מראה את זווית ראייתו
של הבעל כלפי אשתו הראשונה, פלור - "גוויה מקופלת ומכווצת בתוך המיטה". פלור
מעוצבת כדמות נאיבית. היא מציעה לבעלה פרסיאדו לשאת לו אישה שנייה על פניה, ועם
זאת מקווה בכל לבה שלא ייענה להצעתה. הנאיביות שלה מתבטאת גם במבחן שערכה לו,
בהעמידה פני ישנה בשעה שבא לראותה בבוקר.

ד. מוטיב העקרות. זהו המוטיב המרכזי בסיפור. פרסיאדו אומר: "ומה... למות בלי קדיש,
בלי שם ושארית?" פלור האוהבת אותו מציעה לו לשאת אישה נוספת, אך רק ביום החתונה
מתברר לה שהצעד הזה יביא לאבדנה. בסיפור מובעת ביקורת על מעמדה של האישה בחברה
המזרחית, אשר התמורות החברתיות פסחו עליה. קהילות שלא נהגו על פי חרם דרבנו גרשום
ולא נמנעו מנשיאת שתי נשים היו אותן קהילות שדבר החרם לא הגיע אליהן. מנהג זה שהיה
אפשרי בעבר אסור בימינו על פי חוקי מדינת ישראל. גורלה של פלור העקרה מובן על רקע
התפיסה שיש להעדיף את המשך השושלת על פני יחסי האהבה שבינו לבינה. מוטיב העקרות
שזור בסיפורי הולדתם של גדולי האומה בתנ"ך. אפשר לערוך השוואה בין המסופר בתנ"ך על
עקרות ועל הפתרון של מתן אישה או מתן האמה לבעל על ידי האישה-הגבירה לצורך הולדת
בנים (בשונה מהמושג של לקיחה על ידי הבעל). בפתרון זה מעמד האישה-הגבירה לא נפגע,
ואף בניה של האישה-האמה נזקפים לזכות הגבירה (לאה, רחל, שרה). שרה אף משלחת את הגר
ואת בנה כאשר נולד לה בן משלה והיא חוששת לחינוכו.

ה. מנהגים, הוויי ופולקלור בסיפור. ברקע ההוויי של הסיפור משובצים מנהגים רבים -
מנהגים הקשורים בחתונה: קולות של כינור ותוף (עצב ושמחה), משתה גדול, שתיית יין,
ברכה לזוג שיחיה באושר, בהצלחה ובזרע של קיימא, ריקודים במעגל, כלה מקושטת
בתכשיטיה; מנהגי חג הפסח והחשיבות באמירת קדיש לשם ולשארית. בזיכרונות מבית
אבא-אמא מוזכר גם ההוויי של הלימוד ב'כותיב' - החדר.

ביבליוגרפיה
רזלר-ברסון, נחמה, 'עיונים ביצירתם של יצחק שמי ויהודה בורלא', בתוך:
ביצרון ס"ח, ‏1977, ע' 138‎-131.
הלוי, יוסף, "'בקדושה' לבורלא ו'העקרה' לשמי", בתוך: במערכה כ"ז, ‏1987, ע'
‏12, 22.
הלוי, יוסף, "'בקדושה' לבורלא ו'העקרה' לי' שמי, דרכים בעיצובו של מוטיב
ספרותי משותף", בתוך: עלון למורה לספרות חוברת מס' ‏11, ירושלים, תש"ן,
ע' ‏129‎-122.
אבן, יוסף, מילון מונחי הסיפורת, הוצאת אקדמון, ירושלים, תשל"ח.
רמון-קינן, שלומית, הפואטיקה של הסיפורת בימינו, ספריית פועלים, תל
אביב, ‏1989, ע' 71‎-61.
שקד, גרשון, הספורת העברית ‏1980‎-1880, הוצאת הקיבוץ המאוחד - כתר,
תשמ"ג, ע' 83‎-68.
אוכמני, ע', תכנים וצורות - לקסיקון מונחים ספרותיים, ספריית פועלים,
תל אביב, 1978.

הערות שוליים
הלוי, י' ד"ר, "'בקדושה' לי' בורלא וב'עקרה' לי' שמי: דרכים בעיצובו של
מוטיב ספרותי משותף", בתוך: עלון למורה לספרות מס' ‏11, הוצאת ת"ל,
ירושלים, תש"ן, עמ' ‏129‎-122.
.1
אבן, י', מילון מונחי הסיפורת, הוצאת אקדמון, ירושלים, תשל"ח, עמ' 110.
.2
על פי: רמון-קינן, שלומית, הפואטיקה של הספורת בימינו, ספריית פועלים,
‏1989, תל אביב, עמ' ‏71‎-61.
.3
על פי ע' אוכמני, תכנים וצורות - לקסיקון מונחים ספרותיים, ספריית
פועלים, תל-אביב, ‏1978.
.4