Home
  education - חינוך





רגע של ספרות


משה בנדק, בית הספר אורט לבנות, תל אביב


שמחתי לידיעה, כי אתם עומדים להוציא עלון, שישמש את ענייני הוראת הספרות. היות שזה
עלונו של המרכז לתכניות לימודים, ארשה לעצמי שלא לשגר בתחילה חומר-מעובד הקשור
בתכנית-הלימודים הקיימת, אלא להציע דרך-לימוד מסוימת, המעסיקה אותי בשנים האחרונות.
נוסף לכך אני מקווה, שבאמצעות עלונכם אמצא קשר עם עמיתיי-המורים העוסקים אולי אף
הם בסוגיה זו.

קראתי לדרך-לימוד זו בשם "רגע של ספרות". בחרתי בו מתוך שיקולים פסיכולוגיים: המלה
"ספרות" (שאינה אהודה ואינה מלהיבה במיוחד) מאוזנת יפה במלה "רגע", המבטיחה מייד
עיסוק קצר בחומר הנלמד. ואמנם קטעי-הספרות, שליקטתי במשך הזמן, קצרים כולם, אך הם
עשירים בתוכנם ומעוררים התעניינות אצל התלמיד. הם לוקטו מתוך יצירות ארוכות, אולם
כל "קטע" מתקיים בזכות עצמו, וניתן לעסוק בו כבטקסט עצמאי לכל דבר.

להדגמת דברי אני מצרף שני "קטעים" שונים זה מזה באופיים, אך מאוחדים בכל זאת על ידי
רוח האומנות הגדולה והנצחית, המפעמת בהם. הכוח הזה הופך טקסטים קצרים כאלה
ליצירות-מופת בזעיר-אנפין.

אציין שני יתרונות של דרך-למידה זו: היא מתאימה לאוכלוסייה רחבה של תלמידים, בכיתות
שונות ובמגמות שונות; ויתרון נוסף: החיפוש אחרי "קטעים" טובים ומתאימים מביא את
המורה אל יצירות-המופת של העבר (בספרות העברית והכללית) - וכך יעמוד רווח והצלה
לפחות "לרסיסים" של אוצרות הספרות שירדו לארץ הנשייה...

אני מאחל לכם הצלחה רבה בהפקת עלונכם.


שלוש נשים מבכות את הקטור ‏1

שלוש נשים מבכות את הקטור ‏2
פתחה אזי אנדרומכה, היא לבנת-הזרועות, ותקונן.
חבקה בכפיה את ראשו של הקטור ההורג-בגברים:
"אבל, אישי, נפלת ביפי עלומיך; אלמנה
הן עזבתני בהיכל, וקטן ורפה ילדנו,
אשר ילדנו גם שנינו האמללים. דומני,
גם בעלומיו לא יפרח, הן תקדים ותפל הבירה
וממרום שבתה, כי נפל שומרנו הסוכך לחומות,
גונן עלי כל-נשיה הצנועות והילדים הקטנים.
הנה בקרוב תובלנה ובאניות מקומרות,
בתוכן אנכי גם אני. ואתה, אהה, בני טפחתי,
תבוא שמה ואתי לסבול ולעמול באי-כבוד,
לעבוד בפרך במצוות הרודה האכזר, או אולי
יתפס אותך בידיו אחד מבני-האכיים
אף ישליכך ממרומי המגדל, בנקמו את -אחיו,
נקמת אביו או בנו שהרג הקטור, כי רבים
הם האכיים, שכרסמו אדמה בשניהם בידיו!
יען כי רחם לא-ידע אביך בקטל-הזועות;
לכן מרה יילילו לך כל-העם שבבירה.
הקטור, יגון עוללת ומספד מאד מרהורי לך;
אולם הרבית עלי, הגדלת לי הוה על-הוה!
גם לא פשטת לי ידך מעל-יצועך במותך,
גם לא הגדת דבר-נחם למען אזכרנו לעולם.
אזכרה בך ואהמיה, אף אבכה גם יומם גם לילה!"

ככה דברה בוכיה והנשים לה סביב מתיפחות.
נשאה הקבה גם היא את-קולה ביניהן ותמר:

"הקטור, הילד היקר ללבי מכל-בני-בטני!
גם בחייך יקרת בעיני כל-בני-האלהים,
גם זכרוך שמרוך, במותך ברע הגזרה!
יתר בני, שלקח ממני אכילס המהיר,

אתם כלם מכרם מעבר לימים שוממים:
לאמברוס ולסמוס האיים וללמנוס שאורחים לא יכניס;
אך בהכותו אותכה בנחשת מעמיקה-חתכים,
סחבך כמה וכמה סביב ציון עמיתו פטרוקלוס
אשר הכית; ואולם לא החיה אותו במו אלה!
אפס לא שלט בך רקב, ורענן תרגיע בהיכל,
תשכב דומה לגבר שפתאם פגעו אפולון
רומה-קשת-הכסף בחצו הרך ולא-חלה!"

ככה הביעה בוכיה; ותער יללה אימה.
שלישית נשאה הלנה את-קולה ביניהן ותקונן:

"הקטור היקר לנפשי מכל אחי-אישי, יבמי,
יען היותי לאיש לאלכסנדר הדומה-לאלים
אשר נהגני לטרויה! מה טוב לו קדמתי ומתי!
עשרים שנה כבר מלאו למן היום אשר באתי
הנה ועזבתי נטשתי את-ביתי ואת-ארץ מולדתי,
מלה מגנה מפיך אני לא שמעתי או נזיפה;
אולם אם כהה בי איש פה בהיכל או אם הוכיחני
אחד היבמים, או אחת היבמות, או ניסה במחלצות
או חמותי ,
אתה היית מפיסם בדברים והופכם לטובה,
פועל בלבך הרך ובמו דבריך הרכים.
הנה לכן אני בוכה עליך ועלי האמללה,
יען אין לי בטרויה, בארץ זו רחבת-ידים,
רע ומנחם בלתך; הייתי לכלם לזעוה!"

ככה הגידה בוכיה, והעם לה מסביב נאנחים.


לפני הדיון על ה"קטע" יתן המורה דברי-הסבר קצרים על מלחמת טרויה ועל השמות: הקטור,
אכילס ופטרוקלוס.

כבר בקריאה ראשונה מבחין הקורא במבנה הסימטרי של ה"קטע": יש בו שלושה
חלקים, שלוש קינות. כל חלק מסתיים בתגובת הנוכחים על דברי-ההספד. סדר
השמעת ההספדים נקבע על פי הדירוג המשפחתי המקובל: האשה - הרעיה, האם
והגיסה.

נבדוק עתה את תכנן של שלוש הקינות:
האשה עיקר דאגתה נתון לגורל הילד. נפילתה של טרויה קרובה מאוד, ולנגד
עיניה של אנדרומכה עולים מראות-הזוועה של גורלם הצפוי: עבדות משפילה,
מות-הנקם של הילד, שיהיה מטרה ראשונית לשנאתם של היוונים להקטור אביו,
"שלא ידע רחם בקטל-הזוועות". בסיום דבריה מביעה אנדרומכה את אהבתה
העמוקה אל הנפטר.
קינתה של האם שונה לגמרי מזו של האשה. הקובה מלאת גאווה וגבורה. יתר
בניה נוצחו בקרב והובלו בשבי, ואולם את הקטור אפילו המוות לא יכול
לנצח: הוא שוכב רענן, כמי שלא שולט בו רקב - גם לאחר שאכילס היווני
התעלל בגווייתו באכזריות.
לדבריה של הגיסה אנו מקשיבים בשימת-לב מיוחדת, שהרי הלנה היא הגורם
הישיר למלחמה ארוכה זו. היא מספידה אמנם את הקטור, אך בעצם היא בוכה
על מר גורלה שלה. מדבריה מתברר, כי לא ידעה אושר מהו מאז שעזבה את
ארץ-יוון, מולדתה. במשך עשרים השנים, שחלפו מיום בואה לטרויה, נחשבה
לנוכריה ולבלתי-רצויה. ועכשיו, כאשר ימיה של טרויה ספורים, כל
אצבע-מאשימה מופנית כלפיה. "הייתי לכולם לזעווה!" זועקת הלנה "היפה",
בהספידה את הקטור, משענה היחיד בטרויה!

לאחר בדיקת תכנן של שלוש הקינות נשאל את השאלה הבאה:
מי משלוש הנשים נוגעת אל לבנו יותר מהשתיים האחרות?
על פי הניסיון שבכיתות אציין כאן, כי הקולות, רובם ככולם, ניתנו להלנה,
ומתוך נימוק פשוט: היא האומללה באמת! - וכך נוצר סדר-דירוג חדש: הלנה -
אנדרומכה - הקובה. דעה-כללית זו לא הושפעה מן התגובות שבסיומן של
הקינות: כאשר האם מסיימת את קינתה, משמיעות הנשים מסביב יללה איומה,
שאינה הולמת את הספדה ההירואי. כתגובה על דבריה של הלנה אנו שומעים, כי
"העם לה מסביב נאנחים". נדמה, כי לא קשה לנחש, מדוע נבלעת תגובת הנשים
בתגובה הכללית (בשתי הקינות הקודמות הן התייפחו ויללו), ומה הרגשות כלפי
הלנה, המסתתרים מאחורי האנחות. ואילו קינתה של אנדרומכה (הארוכה מבין
שלוש הקינות!), על תכנה ותגובתה, אינה מצליחה להפחית מעוצמת הטיעון של
קינת הלנה.

הערות שוליים
מתוך: הומרוס, איליאדה ואודיסאה, בתרגום של שאול טשרניחובסקי, הוצאת
.1
קטע מאיליאדה ואודיסיאה בתרגומו של ש' טשרניחובסקי, מתוך כתבי ש'
טשרניחובסקי בעשרה כרכים, הוצאת ועד היובל, כרך תשיעי, איליאס להומרוס,
תרצ"ד, עמ' ‏341‎-339.
.2