Home
  education - חינוך





ריאליזם, אימפרסיוניזם וסמל בסיפורי
ד' בארון "הלבן", "איש התוכחה"
ו"שברירים"


נעמי שני, בי"ס תיכון אזורי גדרה


המטרה העיקרית של הצעה זו, מעבר להוראת סיפורי ד' בארון לגופם ולהקניית
מושגים, היא להבהיר לתלמיד, שהגדרת יצירה על פי זרם ספרותי אחד לא תמיד
אפשרית: באותה יצירה יכולות להתגלות זיקות לזרמים ספרותיים שונים, אופיה של
היצירה נקבע ע"י הפרופורציה הנוצרת ביניהם.

הלימוד השלם של הסיפורים ייעשה על ידי שני חתכים - לאורך ולרוחב. לחתכים
לאורך יינתנו להלן רמזים והנחיות בלבד.

ההצעה שלפנינו תתמקד בלימוד לרוחב של המושגים ריאליזם ואימפרסיוניזם,
כתוספת ללימוד המקובל, לאורך. ההצעה תכלול אפוא שתי יחידות-לימוד:

יחידה א': הוראת הריאליזם בסיפורי ד' בארון תוך כדי הוראת הסיפורים לאורך.
יחידה ב': הוראת האימפרסיוניזם.

יחידה א': הוראת הריאליזם בסיפורי ד' בארון

כהפקדה לקראת הוראת המושג יתבקשו התלמידים לסכם עפ"י המילונים
הספרותיים של שאנן ושל אוכמני ‏1 את מאפייני כתיבתה של ד' בארון.
.1


בשיעור יושם דגש על הבחנתו של שאנן: "בציוריה ניכרת השפעת האסכולה
האירופית של הסיפור הקצר... הממזגת את הקווים הריאליסטיים בדקות הציור
האימפרסיוניסטי". נקבע, כי תוך כדי לימוד הסיפורים נבדוק מהם מושגים אלה,
ומה דרכי ביטוים. בהמשך השיעור נתחיל בלימוד לאורך של "הלבן".

ההפקדה תכלול קריאה וסיכום לפי המילון הנ"ל של שאנן: מהו מושג ה"ריאליזם"
בספרות.

מספר שיעורים יוקדשו ללימוד לאורך של שני הסיפורים: "הלבן" ו"איש
התוכחה" ‏2 . לימוד זה יכלול בכל סיפור את עיצוב הדמות על מאפייניה
ועולמה הפנימי וכן את המעקב אחר התפתחות העלילה ותרומתה להארת הדמות
ולהעלאת המסר של היצירה. במידה שהתלמידים יצביעו ביוזמתם על תופעות
ריאליסטיות על סמך עיונם במילון - נקבל הערותיהם.
.2






לקראת סיום הלימוד "לאורך" של "איש התוכחה" יתבקשו התלמידים לקרוא ולסכם:
מהי אמנות הכתיבה של ד' בארון לפי מאמרה של ל' גולדברג ‏3 .

הצגת הריאליזם בכתיבת ד' בארון. נסכם את כל הידע שנצטבר עד עתה (לפי
הגדרת המושג על ידי שאנן ולפי המאמר הנ"ל של ל' גולדברג) ונדגימו עפ"י
הסיפורים. סיכום זה ייערך כתשובה לשאלה: מה מאפיין את הסיפורים שלמדנו
מבחינת הנושאים, מבחינת הדמויות ומבחינת דרכי התיאור? בשיחה נעלה:
.3



א. הנושאים משקפים בנאמנות מציאות חיים. בסיפורים מועלה עולם העיירה
היהודית המכיל תיאורי הווי ומנהגים ומצייר חיי סבל ועוני. מקום בעל
חשיבות נועד בו לתיאורי המשפחה וקטנות היום-יום, המעלים - נוסף לדמות
הראשית - גם את תמונת המבנה החברתי על שכבותיו. נוסף לגורל האדם עולה
כאן גם גורל היהודי הגלותי. בסיפורים מובלעת ביקורת חברתית.

ב. הדמויות המרכזיות ביצירות הן דמויות שוליות בחברה, שהפכו לגיטימיות
בספרות הריאליסטית. מלבן לבנים וסבל פשוט הן דמויות שלא היו זוכות
לתשומת לב בספרות הקלאסית העתיקה. לפנינו דמויות סובלות ונענות
ודמויות אילמות (עפ"י מאמרה הנ"ל של ל' גולדברג).

ג. עקרון ברירת החומרים בספרות הריאליסטית מכוון להצגת המציאות על
היפה והמכוער שבה גם יחד. כך נוצר רושם של מסירה אובייקטיבית.

נקודת התצפית הכפולה היא דרך להצגה אובייקטיבית ומאופקת של המתואר.
תועלה נקודת התצפית הכפולה, זו של דמות המספר וזו של דמות הילדה חנה,
כאמצעי ליצירת הריחוק האפי (ריחוק אסתטי) המאפיין את סיפורי ד' בארון.

ד. לשון הכתיבה של ד' בארון (בעקבות המאמר הנ"ל של ל' גולדברג) היא גורם
ממתן ומאפק, השם את הדגש על ציון עובדות ומעשים במינימום מלים, וע"י כך
מציג באיפוק ובאובייקטיביות חומרים שהם מטבעם סנטימנטליים.


הפקדה:
א. העלה בכתב דוגמאות משני הסיפורים למאפיינים הריאליסטיים שהועלו בכיתה.
ב. הבא דוגמאות למאפיינים ריאליסטיים ביצירות ספרות או קולנוע המוכרות לך.

יחידה ב': אימפרסיוניזם וסמל בסיפורי ד' בארון
מספר שיעורים יוקדשו ללימוד לאורך של "שברירים", שיכלול בין היתר:
.1
חיזוק הבנת היסודות הריאליסטיים בספרות לפי סיפור זה.
מעקב אחר מוטיבים מנחים (לייטמוטיב) בסיפור, כגון מוטיב התא הטחוב
ומוטיב האור, והבנת משמעותם הסמלית (ראה סעיף ‏2 ב' להלן).
הצבעה על עדינות כתיבתה של ד' בארון: העלאת יסודות
אימפרסיוניסטיים כפי שעשינו בשני הסיפורים הקודמים, בלי לקרוא
בשמם.



הצגת האימפרסיוניזם בסיפורי ד' בארון בחתך "לרוחב"
.2
בעת הלימוד "לאורך" של כל אחד מ- ‏3 הסיפורים הנ"ל הופנו התלמידים לעדינות
כתיבתה של ד' בארון וחשו בחידוד מיוחד של פעולת החושים של הגיבורים. עתה
ייערך בכיתה סיכום מגובש של התופעה, הפעם "לרוחב" שלושת הסיפורים.

א. מעקב מדויק אחר פעולת החושים
בסיפור "הלבן" מתוארת פעולת חוש השמיעה של הגיבור: רשרוש דפי הגמרא, אותו
שומע הלבן תחילה בחלומו ואחר כך בהקיץ, כשבתו ששבה הביתה מעלעלת במחברות
אחיה; לאחר מות הלבן מדמה חנה לשמוע את הד אנחותיו של האיש לאחר שנסתם
בור-הטיט של מקום עבודתו. בשני המקרים בולטת דקות פעולתו של חוש השמיעה,
הקולט רשרוש והד.

בסיפור "איש התוכחה" נחום ליב האטום וחירש לכל מה שמסביב (‏109) 4 מדמה
לשמוע צלילים כה מיוחדים כמו איוושת הרוח בצמרות אורניה של החורשה
האפלולית (‏110) ונשימת השרך המנומנם בסתר צלליה. נחום ליב, החירש כלפי חוץ,
נעשה קשוב ביותר לילדיו עם שובו לביתו, כאילו נפלה מסכה מעל פניו.

הקשב והשמיעה בשני הסיפורים משמשים אמצעי איפיון החושף את עולמה הפנימי
של הדמות, סולם עדיפויותיה בחיים ואופן קליטתה המופנמת את העולם החיצוני,
הן את עולם הטבע והן את העולם האנושי.

בסיפור "שברירים" הגיבורה חיה-פרומה נענית בכל ישותה לגעיית הפרה וקולטת
אותה כבכי, כבקשת השתתפות מלאת תחינה, שאפיינה כל חייה - בלי קול - אותה
עצמה; כאן מופיעה הקליטה החושית של השמיעה לא רק כאמצעי לחשיפת עולמה של
הדמות, אלא גם כהתרחשות עלילתית משמעותית שתביא למפנה ולמהפך בכל חייה.
שהרי בזכות הפרה תבוא נפש הגיבורה אל תיקונה והיא תעניק אור וחום לסביבתה.
בדרכה של הגיבורה אל בית בעלה (‏97) אנו רואים את מרחב-הנוף מעיניה היא,
מתוך תפיסה חושית סינאסתטית מורכבת של ראייה ושמיעה, הבאה ליצור יחדיו
אותו הד רחוק מקול אמה. הן חוש הראייה - ה"בבואה", והן חוש השמיעה, ה"הד" -
יוצרים יחד את ההתרשמות של הגיבורה על ידי ציון ההשתקפויות של הדבר
(בבואה, הד) תחת הדבר עצמו. התוצאה המשמעותית: יצירת אווירה מועצמת של
קדושה הכרוכה בזכר אמה.

הקליטה החושית את העולם חושפת את עולמה הפנימי היותר חבוי של הדמות.

ב. יצירת אווירה של קדושה באמצעות חוויות חושיות דקות:
תיאור המשלב קליטת חושים שונים מופיע בתיאור הסגי-נהור. כאן יש שילוב של
פעולת שלושה חושים: ראיה (הוריקו... עלי הצנון והבצל) הרחה (ריח של משקי כפר)
ושמיעה (בשבתות... ניגון הזמירות, ‏101). קליטת החושים את הטבע והאדם יוצרת
בשני מקרים אווירה של קדושה ומאפשרת להעלות את הקדושה כמוטיב: קדושת האם
הקשורה בילדות וקדושת הזמירות הקשורה בשבת. המקדש הנפשי-פנימי, זה שבלב,
הקשור בעולם הילדות של הגיבורה, יאפשר לה להתרומם אל המקדש הרוחני
שהסגי-נהור מדריכה להגיע אליו. קליטת הטבע החושית, הכרוכה באווירה של
קדושה, חושפת אפוא בשלב ראשון את העולם הפנימי של הדמות, ובשלב שני תאפשר
לה להוציא עולם פנימי זה מן הכוח אל הפועל.

במעקב אחר פעולת החושים גילינו אפוא, כי חוש השמיעה בולט בפעולתו ולעתים
בא בשילוב עם שאר חושים, כגון ריח וראיה. אמצעי זה ממלא תפקיד: א. בהארת
נפש הגיבור מבפנים; ב. בקליטת הגיבור את העולם החיצוני; ג. בהתרחשות
העלילתית; ד. ביצירת אווירה.

עתה נסביר: ההתרשמות החושית של האדם מן העולם, האימפרסיה (Impression), היא
אחד המאפיינים של זרם באמנות הנקרא אימפרסיוניזם. זרם זה טוען לזכותם של
החושים בחיינו, מאחר שפעולתם היא המעצבת את קליטתנו את העולם. זוהי, למעשה,
הקצנה של גישה ריאליסטית ביסודה. ייחודו של האימפרסיוניזם הוא בגוונים
וגוני-הגוונים שהוא מעניק למתואר, בהדגשת הקליטה הסובייקטיבית של המציאות.
דיוק-גוונים מילולי מסייע לעיצוב אימפרסיוניסטי של ההתרשמות: רשרוש (ולא
רעש), וכן הד, אוושה, שמיעת נשימת שרך; נמנום (ולא שינה); צללים, אפלולית (ולא
צל, חשכה); צלצולי-צחוק (ולא "צחוק" בעלמא); ועוד. (גם המצלול תורם לאפקט של
רושם חושי). הקליטה הרגישה של חוויות חושיות היא אמצעי לחשיפת עולמה הפנימי
הגנוז של הדמות.

ג. מוטיב האור - התרשמות וסמל

התלמידים ערכו מעקב אחר מוטיב האור ומשמעותו בלימוד "לאורך"; עתה נעלה את
הקושי: מוטיב האור מופיע בסיפורי ד' בארון גם כהתרשמות (אימפרסיה) וגם כסמל.
כיצד נבחין ביניהם? נעלה בכיתה את ההנחיה:
א. יעמיד במרכז את החוויה או את יצירת האווירה.
ב. יתואר בפרטים ובגוונים.
האור כהתרשמות:

א. יבליט את המשמעות הנסתרת שמאחורי האור הגלוי (נזכיר:
הסמל הוא מוצג מוחשי המתכוון אל משמעות שמעבר לו
שאינה מוזכרת מפורשות ביצירה).
ב. ינוסח בדרך ההכללה ולא יתואר בפרטנות וגוני-הגוונים.
האור כסמל:





מתברר שרק לעתים רחוקות יבוא בסיפור זה תיאור אימפרסיוניסטי כפשוטו.
בתמונות הבאות מקושרים התיאורים האימפרסיוניסטיים למשמעות מכוונת:
חיה פרומה היוצאת למרעה עם הפרה ועורה, בנגוהות השקיעה, קורן בגון
זהב (‏100, וראה גם ‏103).
.1

שמשות החלונות לאחר שביצעה פה את מעשה הרחיצה, נזדכך זיו העולם
בהן, והרצפה לא באו בני הבית לדרוך עליה, אלא אם כן השילו מעל
רגליהם את הנעלים ‏5 (94). קטע זה מאופין על ידי יצירת אווירה, זיו
העולם החודר לבית קשור בנקיון (רחיצה) ובזיכוך והרימוז המקראי של
"של נעליך" משתלב כנושא משמעות ויוצר אווירת קדושה. אותם אלמנטים
חוזרים בהמשך הקטע (‏94).
.2

תופעה דומה חוזרת בתיאור בת השמש, שהוא אימפרסיוניסטי ביסודו: שמש
ביהכ"נ... היתה לו בת, אשר במראה העירה בה אותו הרגש שרחשה רק
לזכר אמה. טובת מראה היתה, ועורה צח, ועיניה, בשעה שהצטחקה,
נתנצנצו בהן זיהורים שמשיים, חמים. והנה פעם, ביום ששי, בשעת חפיפת
הראש, כאשר זו הטילה לתוך אפלולית המטבח את גוש הזהב של שערה
הסתור, עמדה והגיעה אליו ברטט כלמשהו קדוש, את אצבעותיה (שם, עמ'
‏95). הקטע בנוי על ריבוי תיאורי-אור, ובגוני-גוונים: לפנינו זיהורים
שמשיים, חמים ומתנצנצים המופיעים עם הצטחקות בת השמש. יש כאן
סינאסתזיה - עירוב פעולת החושים (מראה וצליל), האופייני
לאימפרסיוניזם. אפלולית המטבח (ולא אפלה) גם היא אימפרסיוניסטית.
עם זאת התיאור כולו נתון במסגרת של קדושה: בעקבות אווירת
זיהורי-האור שמעלה בת השמש, חשה חיה-פרומה אווירת קדושה, אותה חשה
בעבר רק לזכר אמה; והיא מנסה להגיע אליו ברטט, כלמשהו קדוש.
.3

בעקבות נזיפת אם-הנערה נאלצת הגיבורה להסתפק באור הבא מן הכלים
שהיא מבריקה. החלפת האור והזוהר של בת-השמש באור הכלים שהיא
עצמה הבריקה, מעניקה שוב תיאור אימפרסיוניסטי המכיל סינאסתזיה:
מוטב היה לה... הקלחת שציחצחה... ברק של סבר טוב, והעצים...
כשהציתה..., נצטהלו כנגדה בלהבה עליזה (‏95).
.4

בהחלפה זו של תיאור אימפרסיוניסטי אחד (זוהר בת-השמש) בתיאור
אימפרסיוניסטי שני (ברק הכלים) מובלעת גם ביקורת חברתית, שהיא במסורת
הריאליזם: לפנינו דמות, שלמרות כוונותיה הטהורות היא נדחית על ידי החברה
באופן חד-משמעי וגס (למה את זוחלת אליה בבולי-העץ שלך - קראה האם, ‏95)
והגיבורה נאלצת להסתגר מבני-אדם ולחפש תהודה ואור בעולם הדומם. תהליך
דומה של המרת זיו אדם בזיו הכלים חוזר עם נישואי-הגיבורה, וקושר את הטבעת
עם נקודת השיא של היצירה (‏98).

נסכם: ד' בארון נוטה לקשר את התיאורים האימפרסיוניסטיים למצבים
נושאי-משמעות, שיתקשרו בהדרגה לבניית המסר של הסיפור כולו. בדוגמאות
‏3‎-2 לעיל מופיע מוטיב הקדושה, המוביל בהמשך לבניית דמות חיה פרומה
כצדקת. בדוגמאות ‏4‎-3 מופיעה ביקורת החברה.

קישור תיאורים אימפרסיוניסטיים למצבים נושאי-משמעות מעניק לפרטים
מסוימים משמעות סמלית, בפרט כאשר הם טעונים מראש משמעות כזו (אור). בדרך
כלל המשמעות הסמלית הולכת ומתחזקת בהדרגה לאורך הסיפור.

משלב השיא של הסיבוך ב"שברירים" ועד לשלב ההתרה, כלומר, מנקודת המפנה
הדרמטי של העלילה, המפגש עם הפרה, מופיע מוטיב האור מספר פעמים בולטות
בתפקיד של סמל, באשר הוא מכוון אל משמעות שמעבר לטקסט. יחד עם זאת, בכל
המקרים משולב תיאור סמלי זה בתיאור אימפרסיוניסטי.

המפגש עם הפרה הוא נקודת מפנה בעלילה, הן מבחינת המבנה הדרמטי
והן מבחינת המשמעות: היה זה לה כאילו התפשט חיוך פנימי בקרבה -
היא, אשר לא ידעה צחוק - ולבה השמם הסגור על מסגר, כמו נמלא המון
שברירי אור (שם, עמ' ‏99). סמליות האור כאן מתפרשת כחמימות אנושית,
שאבדה לגיבורה בגיל חמש עם מות אמה, ועתה שבה ומצאה אותה.
הגיבורה זוכה שוב למשמעות אנושית של קיומה. האור מתואר כשברירים,
המצטיירים כזהרורי-אור. מלה זו פונה אל חושינו לא פחות מאשר אל
הבנתנו, אל הסמל, ובכך היא אימפרסיוניסטית; חשיבותה המרכזית ניכרת
גם בכך שכל הסיפור נקרא בשמה: "שברירים". כמו-כן היא מלווה במלה
"צחוק" (הגם שמדובר בהעדר צחוק) וע"י כך נוצרת לקורא חוויה
סינאסתטית.
.1

חביב על דבורה בארון השילוב הסינאסתטי ‏6 של צחוק ואור, וכמעט תמיד בעידון
חושים אימפרסיוניסטי: כך הדבר בדוגמה מספר ‏3 לעיל, בתיאור בת-השמש;
ויותר מכך בסיפור "איש התוכחה", הנחתם בתיאור הילדים הרעבים הלוגמים קקאו
מיד אביהם: מתוך כך השמיעו בבדיחות דעתם צלצולי-צחוק, אשר פה, בפתח
החדר עם חשכתו נצחית, התנצנצו כשברירי-שמש - אורות באופל (‏113). נשים לב
אל העיצוב הלשוני הפונה אל חוש השמיעה ומכיל אליטרציה של האותיות צ/ש:
צלצולי צחוק התנצנצו; שברירי שמש. כמו-כן מבנה המלים גזור על דרך
"המרובעים" ויוצר חזרה צלילית: צל-צול, נצ-נוץ, שב-ריר. גם פה התיאור
האימפרסיוניסטי הוא סינאסתטי: צלצולי הצחוק (חוש השמע) מתנצנצים (חוש
הראיה); אולם תיאור אימפרסיוניסטי מובהק זה משולב גם במשמעות סמלית של
האור (שמחת החיים) והחושך (חיי סבל). נשים לב למהות הסמל: א. האור והחושך
כסמל מופיעים כביטוי למהות שמעבר להם, כנ"ל; ב. הסמל בא על-דרך ההכללה
ולא על דרך הפירוט וגוני-הגוונים: אורות ולא "שברירי אור", מוטיב האור
מופיע כמרכזי ומשמעותי בחיי הגיבורים בכל שלושת הסיפורים: הוא משמש:

א. לעיצוב יחסם של הגיבורים אל החיים (בכל שלושת הסיפורים).
ב. לעיצוב יחסיהם עם החברה (בעיקר ב"שברירים").
ג. לעיצוב השקפת עולמה של המחברת באמצעות יצירותיה (בכל שלושת הסיפורים).
לפיה החיים אפלים וקשים ורק יסוד האור על משמעויותיו מסוגל להעניק להם את
טעמם וצידוקם.

התרשמות הקורא מן התיאור האימפרסיוניסטי היא רבת-משקל: היא מחדירה לתודעתו
באמצעות חושיו, את עולמה של הדמות, ולעתים אף את עולמה של המחברת, באופן
כזה שבשום אופן לא יוכל להישאר אדיש למתואר. זהו אחד מהישגיה של ד' בארון,
שמצאה את הדרך לשלב את הניגודים ריאליזם ואימפרסיוניזם וע"י כך להחדיר את
סיפוריה, דמויותיה, מסריה ועולם העיירה כולו לתודעתו של הקורא בבחינת נכס
וחוויה כאחד.

הפקדה:
לבדוק את מוטיב האור בסיפור "הלבן" ולקבוע תוך הנמקה היכן הוא יותר
אימפרסיוניסטי והיכן בולטת יותר משמעותו הסמלית.
.1

תרגיל למטרת יישום והרחבת ההחלה של הלימוד הנ"ל: לבדוק את השימוש באור
בשני שירים של ביאליק: "זוהר" ו"לא זכיתי באור מן ההפקר"; או "פעמי אביב"
ו"לבדי", ולקבוע, היכן התיאור נוטה להיות אימפרסיוניסטי והיכן הוא סמלי.
.2

הארת האימפרסיוניזם על ידי אמנות הציור.
.3

א. לאחר בדיקה קצרה של ההפקדה האחרונה ייערך סיכום של הופעת
האימפרסיוניזם בסיפורי ד' בארון: תשומת הלב העדינה שהיא מעניקה לקליטת
העולם החושית - זיהורים שמשיים וכד'; ולעומת זאת חשכה נצחית, אופל ולא
"אפלולית" ו"צללים". זהו ההבדל הלשוני הבולט בין תיאור האור-צל בהופעתו
האימפרסיוניסטית ובין תיאורו בהופעתו הסמלית. תיאורי האור הולכים
ונעשים בהדרגה בעלי משמעות סמלית ברורה ומובהקת, ועד לסיום הסיפור,
המתאר את מותה כצדקת: וביחד עם חבלי השינה לפף אותה אויד, ששפע ובא
כאילו מזריחת-שמש לא נראית, ואשר לפי זהרו המופלא הבינה כי הוא הנהו
זה, שלדברי הזקן העיור מזומן הוא לאלה שנתמרקו בעולם זה על ידי
היסורים (‏103). לעתים סינאסתטית - תוך התמקדות בחוש הראייה, המתבטא
במוטיב האור על מכלול הופעותיו. נציין, כי אלה הם שני קווי-יסוד מתוך
מכלול מאפיינים של הזרם האימפרסיוניסטי: ההתרשמות החושית של האדם מן
העולם כפי שהוא קולטו, ובמיוחד כפי שהאור מאיר לו אותו. נבהיר, שמקורו
של המונח באמנות הציור; כאשר יש בתרבות תפיסת עולם מסוימת, היא באה
לידי ביטוי בתחומי-אמנות שונים. כדי להבין טוב יותר את תופעת
האימפרסיוניזם נפנה אפוא אל גילוייו בתחום הציור.

ב. הצגה של יצירות מופת אימפרסיוניסטיות, תוך מעקב אחר שני האפיונים
האימפרסיוניסטיים המרכזיים הנ"ל. נציג תמונות של מונה, פיסארו, רנואר,
ואן-גוך, סירא ועוד. רצוי להדגים על ידי ספר המוקדש כולו לנושא
האימפרסיוניזם ‏7 או ספר אחר המעניק תשומת-לב מספקת לנושא זה ‏8 .

בהצגת התמונות יש להדגיש:

את טשטוש קווי-המתאר של נופים ודמויות תוך הדגשת ההתרשמות,
האימפרסיה. העיצוב ה"בלתי מדויק" שם את הדגש על קליטתם
החושית של נופים ודמויות. הצייר מנסה לעורר בצופה את הרושם
שהנוף או הדמות פעלו עליו ברגע של נמנום או הזיה.
.1
את מרכזיות גורם האור המעניק לתמונה את "חייה".
.2

ג. בירור הגדרות ואפיונים של האימפרסיוניזם בספרות ובאמנות.
בחקר הספרות - הגדרת המושג "אימפרסיוניזם" לפי אוכמני‏9 ולפי
שאנן ‏10 .
.1
בחקר האמנות - הסבר על זרם אימפרסיוניזם בציור לפי א"ה
גומבריך ‏11 .
.2

שתי דרכים לטיפול בהגדרות:
לשלב את תוכן ההגדרות השונות בע"פ, בזמן הצגת תמונות האמנות
של נציגי זרם זה, כחלק מן ההסברים.
.1

להקדיש שיעור נפרד לקריאת התלמידים את ההגדרות (מתוך
טקסטים משוכפלים), עמידה על עיקריהן וניסיון של התלמידים
להוכיחן במספר תמונות נוספות שתוצגנה בפני הכיתה (תוך אפשרות
לחזור אל תמונות-מפתח לזרם האימפרסיוניסטי שהוצגו בשיעור
הקודם).
.2

הערות שוליים
אברהם שאנן, מילון הספרות החדשה העברית והכללית, יבנה, ‏1973.
עזריאל אוכמני, תכנים וצורות, מהדורה ערוכה מחדש ומורחבת, ספריית
פועלים, ‏1976.
.1


כחומר עזר למורה עשויים לשמש מאמרים שונים בספר דבורה בארון -
מבחר מאמרי ביקורת על יצירתה, בעריכת עדה פגיס, עם עובד, תשל"ה.
.2

ל' גולדברג - המאמר "פרשיות לדבורה בארון", מתוך הספר הנ"ל, עמ'
‏93‎-101.
.3

דבורה בארון, ילקוט סיפורים, יחדיו, ‏1969. כל המובאות בהמשך לקוחות
ממהדורה זו.
.4

הכתב הנטוי ומודגש מסמן משמעות, שתוביל בהמשך אל הסמל.
.5
סינאסתזה: מטאפורה הבנויה על ערבוב חושים שונים, כגון קולות אדומים,
אורות ריחניים וכד'. סינאסתזות קיימות גם בלשון לא ספרותית, כגון: צבע
רועש, קול חודר וכד'.
.6


Michel Hoog, Anne Distel, Sylvie Gache - Conservateurs aux musees du
Jeu de Paume et de l'Orangerie, Impressionism, Paris 1977
או:

,Keith Robert, Painters of Light: The World of Impressionism, New-York
.‏1978
.7




בפעולה זו מומלץ לארגן את ישיבת התלמידים במעגל ולהעביר לעיניהם את
התמונות תוך כדי ההסברים (וכדאי לנסות לקבל מפיהם את ההסבר); ע"י כך
תושג יעילות הפעולה יחד עם יצירת אווירה.
.8


ע' אוכמני, תכנים וצורות, עמ' 36.
.9
א' שאנן, מילון הספרות החדשה, עמ' 899‎-900.
.10
א"ה גומבריך, קורות האמנות, עם עובד, 1981.
.11