|
המחקר המוצג במאמר זה בחן את יכולתם של ילדים להבדיל בין סגנונות מוזיקליים שונים בתוך תחומים מוגדרים (מוזיקה קלסית, פופ ומוזיקה מזרחית). על פי הנחת המוצא של המחקר, היכולת לזהות סגנונות מושפעת משני נתונים: גיל וצבירת הנסיון המוזיקלי. ההנחה בקשר לגיל התגלתה כמוטעית; כי אפילו ילדים בני שבע (קבוצת הגיל הנמוכה ביותר) גילו יכולת מפתיעה בזיהוי סגנונות. מכאן ניתן להסיק, כי תהליך זיהוי הסגנונות מבוסס על קליטה גלובלית של מכלול המרכיבים המוזיקליים, ולפיכך מדובר ביכולת אינטואיטיבית שאינה מצריכה התמחות. לדעת המחברת, ניתן להשתמש ביכולת אינטואיטיבית זו כדי לעודד ולגרות תלמידים להאזין למוזיקה ולהסיר מחסומים בפני מוזיקה לא - מוכרת, תוך הצגתה כאתגר חשיבתי שניתן להתמודד עימו. נספחים: א': מבחר קטעים מתוך קלטת המשמשת לבדיקת היכולת לזהות סגנונות במוזיקה (עמ' 108-107); ב': שאלון מוזיקלי - טופס התשובות המצורף לקלטת מבחן היכולת לזהות סגנונות במוזיקה (עמ' 109); ג': שאלון ניסיון מוזיקלי (עמ' 110); ד': מבחר מתגובות התלמידים למבחן היכולת לזהות סגנונות במוזיקה (עמ' 112-111); ה': נספח סטטיסטי - ציונים במבחני יכולת במוזיקה (עמ' 113). ביבליוגרפיה: עמ' 118-114. [*] המאמר מבוסס על עבודת הדוקטורט של המחברת, שנכתבה בהדרכתם של ד"ר ורוניקה כהן ופרופ' אורי שרביט. |
||||||
