מבוא

הענקת השכלה מדעית-טכנולוגית לכלל אוכלוסיית התלמידים במסגרת לימודי החובה בכל המגזרים היא צורך המתבסס על ההכרה, כי "מדע וטכנולוגיה הם חלק מההשכלה הכללית הדרושה היום, ותידרש עוד יותר בעתיד, לכל אדם המסוגל לתרום לחברה" (מתוך דוח הוועדה העליונה לחינוך מדעי וטכנולוגי, "מחר 98", עמ' 9). חינוך מדעי-טכנולוגי מתקדם מהווה תשתית להתפתחות ולהצלחה, הן במישור האישי, ברכישת ידע ומיומנויות חשיבה ועשייה, המאפשרים לימוד עצמי, חקירה ויצירה, והן במישור הלאומי והחברתי, כבסיס לפיתוח חוסן מדיני וחברתי שיתבטא בתחומים מגוונים, כגון ביטחון, תעשייה, בריאות, תקשורת ואיכות סביבה. טיפוח חינוך מדעי-טכנולוגי כחלק מרכזי בהשכלה התרבותית של כל ילד וילדה הוא זרע שיניב פירותיו בעתיד, בדמותו של אזרח פעיל המעורב בתהליכי קבלת החלטות ותורם לתפקודה של החברה ולצמיחתה.

הזיקה החזקה, ההשפעות ההדדיות וטשטוש הגבולות שבין תחומי המדעים והטכנולוגיות בתקופתנו והצורך ללמד תחומים אלה במשולב, הביאו להכרה במקצוע רב תחומי חדש במערכת החינוך - מדע וטכנולוגיה. מקצוע זה יילמד על פי תכניות לימודים הנשענות על גישה בין-תחומית, מהגיל הרך ועד למסגרות שונות של לימודים (המיועדים לתלמידים שאינם מתמחים בתחומי המדעים או הטכנולוגיות) בחטיבה העליונה.

התכנית ללימודי מדע וטכנולוגיה בבית הספר היסודי (כיתות א-ו) מתבססת על גישת STS (Science, Technology, Society), שמשלבת בין תחומי המדע, הטכנולוגיה והחברה. תכנית זו חושפת את התלמידים לתוכני לימוד (מתחומי מדעי החיים, מדעי החומר, מדעי כדור-הארץ והיקום והטכנולוגיה), שמתקיימים בהם יחסי גומלין טבעיים בין תחומי המדעים והטכנולוגיות בהקשר החברתי המתבקש, עם דגש על רלוונטיות לחיי היום-יום במישור האישי, במישור הלאומי ובמישור הסביבתי. כל זאת במגמה לטפח אזרח בעל ידע ומיומנויות המאפשרים לו להתמודד עם מציאות המשתנה בקצב מהיר.

השילוב בין המדעים והטכנולוגיות מתבטא הן במישור של יישום עקרונות מדעיים בפיתוחים טכנולוגיים והן במישור של הגדרת צרכים אנושיים-חברתיים ופתרון בעיות כמענה לצרכים אלה. לצד הצרכים הקיומיים שהם חיוניים לכלל היצורים החיים, ניכר ייחודו של האדם בכמיהתו לאגור ידע וביכולתו לעשות בו שימוש התורם להתפתחות הידע והתפקוד בחברה האנושית. נוסף לסקרנות להבין תופעות וחוקי טבע ולחקור אותם בתחומי המדעים השונים, מונע האדם על ידי צורך אנושי-חברתי הנוגע למציאת פתרונות שנועדו להגביר את יכולתו הטבעית ולשפר את תפקודו ואת איכות חייו. לימודי הטכנולוגיה, שישולבו בלימודי המדע, מייצגים את התבונה האנושית ביצירת פתרונות לבעיות, שמקורן בצרכים הנובעים מקשרי הגומלין בין האדם לסביבה וממעורבותו בה.

הוראה בגישה בין-תחומית מערכתית שמדגישה קשרים אמיתיים בין תחומי דעת שונים, תסייע להבנת מושגי יסוד ועקרונות המחייבים חשיפה בהקשרים מגוונים. עם זאת ראוי להדגיש, כי בצד ההוראה על פי גישה בין-תחומית, יש להקפיד על שמירת התוקף של המאפיינים התחומיים הן בתחומי המדעים והן בתחומי הטכנולוגיה תוך הימנעות מקשרים מאולצים.

לימודי המקצוע יקיפו תוכני לימוד שיאורגנו בנושאים מרכזיים המדגישים את הכרת הטבע (העולם), הכרת האדם והבנת יחסי הגומלין שבין האדם לטבע. ההתייחסות לאדם ולפועלו בעולם עתיר ידע מדעי-טכנולוגי תיעשה בראייה כוללת ומאוזנת של מקומו ושל ייחודו של האדם בטבע , תוך הדגשת מעורבותו והשפעתו על הסביבה ועל איכותה.

במסגרת לימודי מדע וטכנולוגיה יבואו לידי ביטוי העקרונות האלה:

	ידיעת מושגי יסוד והבנתם, הכרת תופעות, עקרונות, תהליכים ופתרון בעיות בתחומי המדע והטכנולוגיה, הבנת העשייה המדעית והטכנולוגית (על הדמיון והמבדיל ביניהן) והכרה ההישגים והמגבלות בתחומי המדע והטכנולוגיה.
	עיסוק במשמעות שיש למדע ולטכנולוגיה עבור הפרט והחברה בעת בחינת הקשר בין מדע, טכנולוגיה וחברה הן בממדיו ההיסטוריים, הן בממדיו העכשוויים והן בהשלכותיו האפשריות בעתיד. לימודים אלה יהוו תשתית להבנה וליכולת פעולה, וכן גם לטיפוחה של מעורבות (אישית וחברתית) בסביבה המושפעת כיום, יותר מאי-פעם, ממעשה ידי האדם. לימודי מדע וטכנולוגיה על פי מאפיינים אלה יתקיימו באמצעות חשיפה לבעיות שנויות במחלוקת ולתהליכי קבלת החלטות, להזדמנויות לנטילת אחריות ולהתנהגויות הולמות. כמו כן תהיה התייחסות להשלכות המוסריות והערכיות הקשורות בבעיות ובנושאים אקטואליים ופילוסופיים ברמות השונות - אישית, חברתית ועולמית, בצד פיתוח המודעות למגבלות האדם בתחום הידע ויישומו, בכפיפות לנורמות חברתיות ואתיות/הלכתיות.
	הטלת מרכז הכובד על טיפוח מיומנויות חשיבה ועשייה, הקשורות לאופיו של המקצוע מדע וטכנולוגיה המזמן והמחייב עיסוק במיומנויות חקר ופתרון בעיות, וכן להכשרתו של לומד אשר מעורב באופן פעיל בבניית הידע ושמסוגל לתפקד ולהתפתח בסביבה משתנה. המיומנויות המהוות אבן יסוד בתהליכי חשיבה, למידה ועשייה נחוצות להתפתחותו של לומד פעיל ועצמאי, המעורב בתהליכי למידה בכל התחומים (במסגרות פורמליות ובלתי פורמליות), ובמיוחד בתחומים בעלי אופי דינמי, כגון המדע והטכנולוגיה. המיומנויות ישולבו בכל תוכני הלימוד (בכל הנושאים המרכזיים) תוך הפעלת שיטות ודרכי הוראה מגוונות בסביבות לימוד עתירות טכנולוגיות מידע שמעודדות את פיתוחן.

התכנית ללימודי מדע וטכנולוגיה בבית הספר היסודי פותחה כחלק מרצף ספירלי, על בסיס לימודי מדע וטכנולוגיה בגן הילדים ולקראת המשך הלימודים בחטיבת הביניים. תוכני הנושאים המרכזיים המשלבים תהליך מובנה של טיפוח מיומנויות, פותחו (בשכבות הגיל א-ב, ג-ד, ה-ו) מתוך התייחסות להיבטים ההתפתחותיים הנוגעים ליכולת ההכרתית והריגושית ולתפקוד המוטורי של התלמידים, וכן לממצאי מחקרים הנוגעים למעורבות הלומד בבניית הידע ולתפיסות מושגים בגילים אלה. תוכני הלימוד בשכבות הגיל השונות, כמו גם תהליכי פיתוח המיומנויות המשולבים בהם, מבטאים את התקדמות ההוראה, מן השלב של התבססות על הכרת התופעות (תוך הרחבת האוצר הלשוני הנוגע למושגים במדע וטכנולוגיה), דרך שילוב הדרגתי של תהליכים מוחשיים המדגימים עקרונות, יחסי גומלין ומאפיינים של תהליכי חקר ועד לפתרון בעיות במדע ובטכנולוגיה.

התכנית ללימודי מדע וטכנולוגיה מהווה תכנית כללית (סילבוס) המפרטת את הסטנדרטים המקצועיים (שמקבלים ביטוי במטרות הכלליות, בנושאים המרכזיים, ברעיונות המרכזיים, במושגי היסוד, במיומנויות, בתוכני החובה ובתוכני הבחירה), שיופעלו בהתאם לצרכים הייחודיים המאפיינים את אוכלוסיות היעד השונות (תלמידים ומורים) בתנאים אזוריים מגוונים. התאמת התכנית לצרכים הייחודיים כרוכה בתכנון הלמידה, בארגונה ובהפעלתה במתכונת של תכנית המשתלבת בתכנית הבית-ספרית. תהליך זה מחייב התייחסות לשיקולים שונים, כגון: בחירת רצף הוראה בשכבות הגיל השונות, שימוש בסביבה הקרובה כאמצעי להשגת מטרות, התאמה לקבוצות הטרוגניות (והתייחסות לצרכים של תלמידים מתקשים מחד גיסא ולתלמידים המסוגלים או המעוניינים להתמודד עם אתגרים הדורשים הבנה רבה יותר מאידך גיסא), בחירת חומרי למידה (מתוך המגוון הקיים) המהווים אמצעי להשגת מטרות התכנית ועוד.

התכנית הנוכחית ללימודי מדע וטכנולוגיה בבית הספר היסודי תחליף את התכניות הנפרדות הקיימות להוראת מדעי הטבע (מב"ט - מדע בחברה טכנולוגית, התשמ"ח) ולהוראת הטכנולוגיה (התשנ"א) בבית הספר היסודי, ותילמד במסגרת מקצוע אחד משולב שייקרא מדע וטכנולוגיה. מקצוע זה יילמד בהיקף מינימלי של 4-3 ש"ש (שעות שבועיות) בכיתות א-ב, 5-4 ש"ש בכיתות ג-ד ו- 6-5 ש"ש בכיתות ה-ו. התכנית למקצוע זה תוגדר כתכנית דינמית, והיא תעודכן בהתאם לשינויים החברתיים והמקצועיים במישור הרב-תחומי ובהתאם להוראתם בקרב לומדים בבית הספר היסודי.

לימודי מדע וטכנולוגיה יתקיימו (בעיקר בכיתות ג-ו) בחדר מדע וטכנולוגיה (מעבדה) המהווה סביבה רב-תכליתית שהולמת את דרישות המקצוע. בחדר מדע וטכנולוגיה יאורגנו סביבות למידה, המאפשרות לקיים פעילות לימודית הכוללת היבטים מעבדתיים-התנסותיים הן בתחומי המדעים והן בתחומי הטכנולוגיה. סביבות הלמידה יאפשרו גם שילוב בין דרכי הוראה מגוונות, כגון למידה בדרך החקר, פעילות מעבדתית, הדגמות, סדנאות עשייה ויצירה (של דגמים או מוצרים), תכנון פרויקטים וביצועם, שימוש בסרטים ובתמונות, דיון ורב-שיח, שימוש בטכנולוגיות מידע כמו לומדות וכלים פתוחים, הדמיות, מעבדה ממוחשבת, אמצעי מדיה מורכבים, תקשוב וכיוצא באלה. מן הראוי לציין, כי בעת בחירת השיטות, הדרכים והאמצעים יושם הדגש בתהליכי טיפוח מיומנויות בהתאם לתנאים ולמתחייב מחומר הלימוד.